אברהם ולוט, דוד ואחיין, נפרדים איש איש לדרכו. הרועים שלהם לא יכלו לשאת זה את זה. לוט בוחר ללכת לסדום וכך זה מתואר "ויישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר הירדן כי כולה משקה, לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' בארץ מצרים בואכה צוער. ויבחר לו לוט את כל כיכר הירדן ויסע לוט מקדם... וה' אמר אל אברם אחרי היפרד לוט" (בראשית, י"ג, י'-י"ד).

לוט נשא את עיניו ובחר לעצמו מקום מגורים כדי להיפרד מאברהם. מיד עם הפרדם: "וה' אמר אל אברם". מפרש רש"י: עד אותו זמן לא דיבר עמו ה' מפני שהרשע לוט היה עמו. לאחר שנפרדו, מיד דיבר עמו ה'.

איך הגיע לוט לשפל המדרגה? הרי זה לוט שהיה בן אחיו וחניכו של אברהם וספג ממנו חינוך כה עמוק עד שבהיותו בסדום סיכן את נפשו והפציר במלאכים האורחים שייכנסו וילונו בביתו. ועדיין רשע נותר. מה פשר הדבר?

זאת מגלה התורה בפסוק "ויישא לוט את עיניו וירא את כל כיכר הירדן ויסע לוט מקדם". הייתה בו תאווה עצומה להנאות העולם הזה ושאיפה עזה להגשימן עד תומן. את מידת התאווה לא השכיל לוט לשכך ולשוט בה, לפיכך לא הועיל לו כל חינוך שהוא.

על כך אמר שלמה המלך (קהלת, י' א'): "זבובי מוות יבאיש יביע שמן רוקח, יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט". כשם שזבוב מת אחד יכול לקלקל חבית מלאה שמן רוקח, כך יכולה מידה רעה אחת לפגום חכמה מרובה.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך נ"א, חשוון תשע"ב, עמ' 81.