בפרשה סדרה של עברות שהמבצען לוקה בקללה. זו אחת מהן: "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חרש ושם בסתר. וענו ואמרו כל העם אמן" (דברים כ"ו, ט"ז).

עם כניסת בני ישראל לארץ ישראל נערך מעמד הקללות והברכות המתואר בהרחבה בפרשת השבוע.

11 עניינים נבחרו לקלל את מי שיעבור עליהן ולברך את מי שיימנע מהם וביניהם עשיית פסל. הפסוק מציין כיהפסל והמסכה הם "מעשה ידי חרש". פרשנים רבים מבררים מדוע הודגש שהפסל הוא מעשה ידי אומן. וכי עשיית פסל על ידי הדיוט מותרת ורק עשייתו באופן אומנותי אסורה?

ספר 'מאורה של תורה' מביא רעיון נאה, כי הדברים אמורים לגבי תאוות העבירה. כיום איננו מבינים איה יצר יש חאדם לעבוד עבודה זרה, אך בימים ההם היה זה אחד הניסיונות הקשים ביותר, ואפילו גדולים נכשלו בדבר, והיו תקופות שרוב העם עבד עבודה זרה. הייתה אז אפוא תאווה לעבוד עבודה זרה.

ברם, יש אדם העובר עבירה ויש אדם העובר עבירה.

יש מי שיצרו תקף אותו והוא עובר את העבירה, אבל מיש עורך את העבירה באומנות, מקדיש זמן וכישרון לפתח את הפסל וליפותו - הוא ארור. אין הוא נכשל בלבד בעבירה, אלא אוהב עבירה הוא.

גם כשנכשלים, לפחות אין להתבוסס בחטא...

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך קל"ה, אלול תשע"ח, עמ' 174.