פרשת השבוע עוסק בציווי התורה למנות שופטים ושוטרים. בשני מילים אלה - "שופטים ושוטרים" - נפתחת הפרשה ומכאן שמה.

כתוב במדרש רבה (דברים, שופטים, ז'): אמר רבי לוי: למה הדבר דומה? למלך שהיו לו בנים רבים ואת בנו הקטן אהב מכולם. למלך זה היה פרדס אחד שהיה חביב בעיניו יותר מכל רכושו, ולפיכך העניק פרדס זה לבנו אהובו הקטן.

כך אמר הקדוש ברוך הוא: מכל האומות שבראתי, עם ישראל הוא האהוב עליי, והמשפט והצדק אף הם אהובים עליי. אתן לבני אהובי את המשפט ואת הצדק.

דברי המדרש הללו מקנים לנו הסתכלות חדשה על מהות המשפט. ייעודו של המשפט הוא לברר את האמת עד תום, להבדיל בין הטוב לבין הרע. כל מעשה המובא לבית הדין נבדק ונבחן לפרטי פרטים וכך אפשר להפריד את האדם מן הרע שבו.

רבי יחזקאל לוינשטיין בספרו 'אור יחזקאל' (חלק ב', עמוד קצ"ז, ר"נ), כותב כי ידיעה זו חשובה ביותר להכנה לימי הדין הקרבים ובאים. בקרב הבריות קנתה לה שביתה המחשבה שהקדוש ברוך הוא ותרן ולפיכך נחלשה אימת הדין. אך טעות זו נובעת מחוסר הבנה במהות המשפט, וכאשר יבין אדם מהו משפט, יבין כי אין מקום לוויתור.

המשפט נובע ממידת האמת - להעמיד את הדברים על מציאותם האמתית. וכשם שחוקי התורה אינם בנויים על הסכמה כחוקי בשר ודם אלא הם אמיתת המציאות, גם המשפט הוא אמיתת מציאות העניינים ולכן לא שייך בו ויתור.

כשם שרב אינו יכול להתיר דבר האסור, אף אם הוא איש חסד ואוהב את הבריות, כי רוב טובו וחסדו אינם יכולים לשנות את מציאות הדבר, ואם הוא אינו כשר, אין מקום לערב את מידת הרחמים. כן הוא במשפט: המשפט הוא מציאות, ואותה אי אפשר לשנות על ידי חסד ורחמים.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ע"ב, אב תשע"ג, עמ' 291-292.