בספר משלי (ה', י"ט) כתב שלמה המלך, החכם מכל האדם: "איילת אהבים ויעלת חן, דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד".

בילקוט שמעוני (משלי, רמז תתקל"ז), מובא: אמר רבי שמואל בר נחמן, אמר רבי יונתן: במה דומה חוכמת התורה לאיילה? מה האיילה איבריה אינם מיושרים אלא מכונסים כלפי עצמם כוולד שנולד עתה ובכל פעם שרואים אותה היא נראית כאילו נולדה זה עתה, כך דברי התורה יהיו כחדשים בעיניך.

ברוח הדברים דרשו חז"ל (רש"י, דברים, כ"ו, ט"ז) את הפסוק "היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה" - "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאילו בו ביום נצטווית עליהם". כלומר, שההתלהבות בקיום המצוות ובלימוד התורה יהיו כאילו ניתנו זה עתה.

אם "היום" רומז להתייחסות אל התורה ואל המצוות בהתלהבות, נתפלא למצוא לשון זה גם בפרשת השבוע: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים, י"א, כ"ו). ה' פורש בפני האדם את אפשרות הבחירה בטוב וברע, וכיצד מתפרש "היום" - התחדשות - לגבי הקללה?

מסביר ה'חתם סופר', כי האשיפה להתחדשות ולהתלהבות מדברים חדשים היא מטבע האדם. "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" - אני מטביע בך את יצר ההחדשות. ואתה, האדם, תבחר היכן ליישם אותו. מי שהתורה אינה חביבה עליו, פונה בעל כורחו לאפיקים אחרים כדי להרוות את צמאונו. זה ההסבר למסעות רכש בלתי מובנים שעורכים הבריות בשווקים וברחובות, כשהם שבים לבתיהם עם עשרות מוצרים שכבר נמצאים בביתם באריזה שונה. מכאן התאווה שכמעט אינה נשלטת להחליף את כלי הרכב לדגם החדש ביותר ולהשליך לאשפה מערכת סלונית או מטבח בעודם במיטבם, רק כדי להחליפם בחדשים.

ה' מדריך את האדם, כי עליו לנתב את יצר ההתחדשות לאפיקים מועילים לו, לנשמתו ולסביבתו, לספקו בהתקדמות לעבר חיי הנצח ולא בהחלפת מתכת המורכבת על גומי במתכת וגומי חדשים יותר.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ע"ב, אב תשע"ג, עמ' 209-210.