יום העצלנות הבינלאומי אשר מצוין בכל 10 באוגוסט בעולם, הוא הזדמנות להעלות עוד קצת את המודעות לנושא כל כך כאוב. "עצלנות" - האם יש תכונה כזו בכלל בקרב בני אדם? ד"ר שירלי הרשקו מסבירה שאין דבר כזה ילד עצלן. האדם נולד עם יכולת בסיסית לסקרנות, ללמידה, לחקירה של הסביבה שלנו, זו ההישרדות האנושית, אחרת לא היינו מצליחים לשרוד. לכן, כאשר אנו מקבלים רושם כי לפנינו ילד או מבוגר עצלן, זה סימן שקיים קושי, שעוצר אותו מלעשות את הדברים.
"מאז שאני זוכר את עצמי, אני שומע את המילים: "תפסיק להיות עצלן"; "די עם הפרזיטיות"; "תכין שיעורים"; "תתחיל ללמוד"; איך אין לך עניין בכלום"; ועוד שלל משפטים לא מעצימים ולא "מניעים לפעולה". האם זה הניע אותי לפעולה? לא! כל האמירות האלה מכל עבר, רק השאירו בי תסכול, ערך עצמי נמוך ותחושה שאני כישלון חסר מוטיבציה". כך שיתף אותי אחד המטופלים שלי שסובל מהפרעת קשב, מספרת ד"ר שירלי הרשקו, מומחית בכירה בתחום הקשב, מאבחנת ומטפלת.
בעקבות מחקרים שנערכו בעשרות השנים האחרונות, המודעות שלנו עלתה לקיומה של הפרעת קשב בקרב 5%-10% מהאוכלוסייה, וזה מה שעוזר לנו מאוד להבין את הקשר בין הפרעת קשב לרושם ה"עצלני" שהם משאירים במקרים רבים.
הפרעת קשב הנו מצב נוירו-התפתחותי מולד. זו הפרעה מוחית אשר נולדים אתה והיא שם לכל החיים. ככל שחוקרים את הנושא יותר, מבינים כי יש שוני במבנה המוחי של אנשי הקשב וגם חוסר בדופמין שאחראי על ההנעה לפעולה. הדופמין ידוע כסטרטר של המוח, והיות והוא תקול במוח של הפרעת קשב, קשה לאנשי הקשב להתחיל במשימות. זו יכולה להיות משימה קטנה כגון להוריד את הזבל, ועד משימות אחרות, ובמיוחד אם אלו חסרות עניין. בהפרעת קשב כל פעולה הופכת למאמץ גדול ועל כן קשה להתחיל אותה, וגם אם כבר נעשתה התחלה של הפעולה, לא פשוט לסיים אותה, ובזמן, משום שזה דורש טווח קשב ארוך שלא קיים בהפרעת קשב (טווח הקשב הוא 5-15 דקות), כמו גם תפקודים ניהוליים שלקויים בהפרעת קשב (ואחראיים על תכנון, סדר, בקרה).
יכולת ריכוז סלקטיבית
לאנשי הקשב יש יכולת ריכוז סלקטיבית. הם יתרכזו בשקיקה רק בדברים אשר מעניינים אותם, משום שהפרעת קשב היא קושי בוויסות של הקשב. כלומר ברוב התחומים בחיים לא מופרש מספיק דופמין במוח שגורם לריכוז, וגם יש מוסחות גבוהה מגירויים חיצוניים או פנימיים. אבל בתחום שמאוד מעניין אותם, יופרש יותר מידי דופמין, מה שמכניס למצב של היפר-פוקוס, כלומר לריכוז של זמן רב בלי יכולת לצאת ממנו.
סחור סחור
אנשי הקשב מתקשים להתנהל עם הזמן, ונוטים יותר לדחיינות כרונית, לקושי לאמוד את הזמן למשימה, קושי לתפוס את הזמן שעובר ולא למרוח אותו. הם יברחו למקומות שיותר נוח להם להפיק עניין ולא אחת יתחילו דבר אבל יפנו לעיסוק אחר באמצע כדי לברוח מהנושא אותו הם אמורים להשלים.
חשוב להבין שילד עם הפרעת קשב גדל בתחושות מעורבות. הוא שמע הקנטות ואפילו במשפחה קיבל מנות גדושות של ביקורת ומרות. זה גורם לרגשות אשם, חוסר ביטחון והרגשה של שונות.
איך אפשר לעזור לילדי הקשב לצאת מהתווית של ה"עצלנות" שדבקה בהם?
- תבינו שהם לא עצלנים: ההגדרה "עצלנות", מכניסה את הסובלים מהפרעת קשב לתבנית שגויה. צריך להפנים שאחד מהתסמינים של הפרעת קשב זה דחיינות, וגם קושי להתחיל/לסיים את המשימות, לעקוב אחר הוראות, להימנע מהסחות דעת, ועוד. אלו מאפייני ההפרעה. ולכן זה כמו לומר לילד שלא רואה שהוא מתעצל לראות. מדובר בהפרעה נוירולוגית.
- ללכת לאבחון ועזרה מקצועית: אם אתם מבחינים בהתנהלות שכזו, חשוב לגשת לאבחון ויעוץ מקצועי. כיום ישנן דרכי טיפול וטכניקות מוכחות ויעילות. ישנם אנשים אשר עוברים מכשולים ומבינים את עצמם לאט לאט, אבל אבחון יהיה דרך יותר מהירה ומדויקת בהתאם להפרעה ולסימפטומים.
- הסכמה ורצון: חשוב שתהיה הסכמה לשינוי, משום שללא מודעות והסכמה באימוץ דרכי פעולה חדשות, לא יהיה שינוי. לכן, חשוב להיות במודעות להפרעת הקשב וגם במקום שאתם רוצים לשנות את הדפוס, משום שעם כל הקושי של חוסר בדופמין יש דרכים להעלות את הריכוז שלו במוח.
- ללמוד ולתרגל טכניקות קלילות: לאחר המודעות, אפשר לאמץ טכניקות להפחתת הדחיינות. ישנן טכניקות רבות אבל ניתן לדוגמא את שיטת 5 ה'למות': לשאול את עצמך 5 פעמים למה אני נמנע או דוחה את הפעולה? ודרך זה להבין מה הכי מקשה. אם זמן הפעולה? אם זה הפעולה עצמה ממש לא מושכת אותי? או אולי אם אני לא רואה בפעולה זו הכרח? ועוד. חשוב להעלות את ההתנגדות האמיתית, ודרך זה למצוא פיתרון שמתאים. כך למשל אם הפעולה לא מושכת אותי אפשר להפוך אותה למעניינת יותר, אבל אם אני לא רואה בפעולה הכרח הפיתרון יהיה להעביר אותה למישהו אחר. טכניקה נוספת היא שיטת ה-5 שניות. סופרים אחורה מ-5 (5-4-3-2) ולפני שמגיעים ל-1 מתחילים משהו קטן בפעולה. זה גורם להפרשת דופמין במוח ועוזר להנעה לפעולה. בנוסף, התחייבות מול אנשים שאתה מעריכים ומכירים תוכל גם כן לעזור לבצע פעולות. אלו רק דוגמאות לטכניקות שיכולות לעזור, אבל חשוב להתחיל משלושת הסעיפים הקודמים כדי שיעבדו.