פתח הפרשה ה' מבקש ממשה: "דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל..." (ויקרא, יט ב) כי כשצריך לומר דברים חשובים אומרים אותם אל מול כל העם. "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (שם) – משה אומר לעם ישראל דברים שההקפדה עליהם היא חוזה מיוחד וקדוש בין עם ישראל לה'. התורה מתחילה לפרט: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ" (שם, שם ג), לא לפנות לאלוקים אחרים, לדאוג לעני ולגר, לא לשים מכשול לפני עיוור, ולא לקלל חרש על אף שהוא לא שומע את הקללה כי הקללה פוגעת במקלל יותר מהמקולל.

נוסף על כל אלו התורה מדגישה עוד כמה דברים: "לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר" (שם, שם יג) כי התורה מחייבת הוגנות. אם מישהו עשה לך משהו טוב בעבודה, אל תגזול אותו ואל תלין את שכרו. בדרך זו התורה מפרטת עוד מצוות רבות, שתכליתן לייצר וליצוק קדושה בעם ישראל מתוך דאגה לחלש, לפרט, למשפט צדק, ולכבוד לזקן, למבוגר ולתלמידי החכמים.

דגש מעניין נוסף הוא הקשר בין אדם ששוקל או מודד ביושר לשופט: " לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי-צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם..." (שם, יט לה-לו). המילים "אני ה' אלוקיכם" באות להדגיש פה את האמירה: אל תנסו לרמות כשאתם שוקלים עכשיו בשוק ולהגיד לקונה שהמשקל גדול יותר כדי לקבל עוד כסף. תדעו תמיד שאני רואה ויודע הכול, ואין טעם לרמות. אדם ששוקל ומודד, והוא בר־סמכא, הוא כמו שופט, שכן מה שיגיד – יחייב את הקונה.

עוד מביאה תורה אמירות בעלות משמעות לחיים עצמם, כלומר לא ציוויים הקשורים לרומו של עולם אלא לחיי היום־יום של כל אדם: "וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתו" (שם, שם יא), "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", (שם, שם טו), "לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ..." (שם, שם יז), "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם" (שם, שם לב), ועוד.

לקראת סוף הפרשה התורה משתמשת שוב בלשון קשה ומדגישה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא-תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ..." (שם, כ כב), כלומר אלה שלא יקפידו להתנהג כראוי, הארץ תקיא אותם. בדיוק כמו שהגוף מקיא מאכל מקולקל ורעיל, כך הארץ אינה יכולה להכיל מעשים רעים שכאלה והיא דוחה אותם. המצוות והאמירות בפרשה שלנו, יש בהן מדרגה מיוחדת, המייצרת קדושה בעם ישראל ומבדילה אותם מהגויים.

מה לומדים מכך לעולם הניהול?

לדבר אל העובדים ואל כל הארגון – כשיש דברים חשובים לומר, על המנהל או הנהלה לכנס את העובדים או לפחות למצוא את הדרך להעביר את המסר לכל הארגון כי כולם מצפים לשמוע את דבר המנהל. מעת לעת אנו רואים את ראש הממשלה או את שר הביטחון נותנים הצהרה לתקשורת, ולרוב זהו מסר מיוחד, שחשוב להם להגיד לכלל ישראל. כשיש משהו חשוב ודרמטי גם המנהל צריך ליישם את "דבר אל כל עדת בני ישראל". ( דוגמאות נוספות לכך " ויקהל משה" בפרשת ויקהל , "לך כנוס את כל היהודים" במגילת אסתר )

לשלם שכר בזמן – אדם העובד בשכירות הוא מעין "שבוי" של מקום עבודתו. הוא עובד קשה ומצפה לקבל את שכרו בזמן כי הוא ומשפחתו מתפרנסים מכסף זה ומתכננים את החיים בהתאם. אי־הקפדה על תשלום בזמן היא פגיעה אנושה בעובד ובמשפחתו, היא גורמת לו לאבד אמון במערכת, לא להשקיע בעבודה ולהסיח את דעתו לענייני כלכלת משפחתו במקום למשימות שעליו לבצע. אם אין שקט ויציבות בבית, לא יהיו שקט ויציבות בעבודה, לכן נדרש מכל ארגון ומנהל לשלם את השכר בעיתו ובזמנו ולהקפיד על זה הקפדה יתרה.

אמינות וצדק – העובד סומך על המנהל ועל הארגון שלו, שיהיו הוגנים איתו וישלמו את שכרו בדיוק כפי שמוגדר בהסכם השכר. הכוח נמצא אצל המעסיק, ולכן התורה הקפידה לכתוב: "לא תעשו עול במשפט במידה, במשקל ובמשורה, מאזני צדק אבני צדק..." כלומר תקפידו על המדידה ועל המשקל, על שעון הנוכחות ובכל דבר, בדיוק כמו ששופט צריך להקפיד כשהוא גוזר דין. לא לחינם עסקה התורה בזה כי שם יש נטייה לטעות או לעגל לפינות, ולכן התורה קבעה שיש להקפיד בפרטים הקטנים.

אמינות – אמינות היא היסוד ליחסים שבין עובד למעביד והבסיס החברתי והמשפחתי. מי שלא אמין, יישאר בודד. בקורסי הקצינים מדיחים צוער מייד על בעיית אמינות כי מי שלא אמין בשגרה, לא יהיה אמין בקרב. כל ההחלטות בקרב או במקום העבודה מתקבלות על בסיס מידע שמקורו באמינות מוסר המידע. החלטות ומהלכים גדולים מתבצעים מתוך הבנה שמוסר המידע מוסר אותם ביושר, באמינות ומתוך בדיקה. והיות שזה אחד היסודות החשובים, בחרה התורה לכתוב: "לא תשקרו איש בעמיתו". השקר – מקומו לא בחברה ולא במקום העבודה.

עולם הניהול הוא עולם שיש בו סוג של קדושה כי הוא עוסק באנשים, בגורלות, בפרנסה של אנשים ובני משפחותיהם, ומי שעוסק בעולם זה, חייב להתייחס אליו בחרדת קודש. לא חינם בפרשה זו יש הרבה תחומים הקשורים להוגנות ולעשיית צדק, כי כמו בחיי היום־יום כך גם בחיי הניהול, הדברים האלה קיימים ומקבלים משנה תוקף.

שבת שלום!

המחבר: 

פוגל יניב, סא״ל במיל. מנהל אדמיניסטרטיבי של בית חולים וולפסון , מחבר את  הספרים "אבות הניהול" עם זיו אלול ואת "תרי"ג מצוות הניהול" עם יובל בן מרדכי.