בפרשת השבוע כתוב "לא תיקום ולא תיטור את בני עך ואהבת לרעך כמוך אני ה'" (ויקרא, י"ט, י"ח). 

מה ההבדל בין נקימה לנטירה?

עונה על כך הגמרא (יומא, דף כ"ג, עמוד א'), כי נקימה היא כגון המקרה הבא: ביקש אדם מחברו שישאיל לו מגל לקצירת חיטים, והלה השיב לו בשלילה. למחרת, ביקש ממנו בעל המגל שישאיל לו קרדום והוא משיב לו: איני משאילך, כפי שאתה לא השאלת לי את המגל.

נטירה היא כגון המקרה הבא: "ביקש אדם מחברו שישאיל לו קרדום והלה השיב לו בשלילה. למחרת, ביקש ממנו בעל הקרדום שישאיל לו חלוק והוא משיב לו: בבקשה קח, אינני מתנהג כמוך. זו נטירה.

אם נשאל את עצמנו, מי גרוע יותר, מי שסירב להשאיל כלי ללא סיבה או מי שסירב להשאיל כלי כנקמה? ההיגיון אומר כי הראשון גרוע בהרבה - מדוע סירבת להשאיל כלי לחברך? ואילו השני פעל מתוך רגשות אנושיים וסירב להשאיל כלי לאדם שאתמול השיב את פני ריקם. אף על פי כן, קובעת התורה כי הנוקם הוא העובר על מצוות לא תעשה ואין קביעה כזו לאדם שמסרב להשאיל כל ללא סיבה.

מה הטעם?

ה'חזקוני' מסביר, כי המסרב להשאיל כלי לחברו, אינו אלא צר עין שממונו חביב עליו ביותר. מסכן, בוודאי אינו נוהג כהוגן, אך מידה רעה זו אינה עבירה. ברם, הנוקם אומר: אינני משאיל לך מפני שלא השאלת לי. הווה אומר, כי אלמלא התקרית האומללה, היה משאיל לו את כליו בשמחה. לאדם זה, שאיננו צר עין ומשכיל להתעלות מעל כספו, מצווה הקדוש ברוך הוא: תנצח אהבת הזולת את השנאה שהתעוררה כלפיו ומתוך כך יבוא שלום בעולם.

נמצאנו למדים, כי מי שיש בו נטיות חיוביות של אהבת הבריות וחמלה על הנזקקים, עליו לפתח אותן, כי זו היא ציפיית הבורא ממנו, שאם ניחן בכלים של עזרה לזולת ורצון לסייע לחלשים, יעשה כן ויתגבר על הפרעות צדדיות (מעייני החיים, חלק א', עמ' רל"א).

מתוך 'ותן חלקנו', שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"ט, אייר תשע"ג, עמ' 90-91.