האם המטופל נפטר בשל רשלנות רפואית חמורה של הצוות הרפואי בבית החולים? טענה זו עולה מכתב התביעה שאותו הגיש בימים אלה עורך הדין רן שפירא, ממשרד עורכי הדין אלמוג-שפירא, בשם אלמנת השחקן ועיזבונו, נגד בית החולים ומשרד הבריאות המפעיל אותו.

על פי התביעה, הגיע המטופל עם אשתו, כחמישה ימים לפני מותו, למחלקת המיון של בית החולים , כששניהם סובלים מכאבי בטן קשים ומסממנים של הרעלת קיבה. בעוד אלמנתו חזרה לאיתנה כעבור מספר שעות, מצבו של הגבר רק הלך והתדרדר עד למותו בטרם עת.  

אל כתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית מאת ד"ר איליה צ'ורני, מומחה בהרדמה וברפואה דחופה, אשר מתאר בה את הטיפול הלקוי לו זכה המנוח  בימיו האחרונים. על פי חוות הדעת, סבל המנוח, לאורך כל ימי אשפוזו, מנשימה מאומצת, עד לכדי מצב שלא יכול היה מסוגל להשלים משפט. חרף כך, לדברי ד"ר צ'ורני, לא ניתנה לכך התייחסות ראויה מצד הצוות הרפואי. 

לדבריו, מצב של נשימה מוגברת לאורך ימים, גורם למאמץ אדיר לגוף, קל וחומר לאדם בגילו של המנוח. בחוות הדעת קובע המומחה כי חוסר התייחסותו של הצוות הרפואי למצב נשימתי זה, נוגד את הפרקטיקה המקובלת ברפואה, ומהווה את אחד הגורמים המרכזיים בהתדרדרות מצבו. 

ד"ר צ'ורני מבהיר כי במצב כאמור הייתה חובה לבצע הנשמה פולשנית, ובמיוחד כאשר ניסיון הנשמה לא פולשנית נכשל. ביצוע הנשמה פולשנית בשלב מוקדם של האשפוז היה לבטח משפר את מצבו של המנוח, ומונע את ההתדרדרות במצבו.

לכל אורך חוות הדעת מתוארת ההתדרדרות הרצופה במצב בריאותו של המנוח, את העברתו ממחלקת המיון למחלקה הפנימית, ומשם למחלקה לטיפול נמרץ, בעוד הוא דועך, ממצב של הכרה מלאה בו הגיע לבית החולים, ועד לצורך בהרדמתו לצורך הנשמתו, ביום מותו.  
בין השאר, מתייחס ד"ר צ'ורני בחוות דעתו, להזיות שמהן החל לסבול המנוח. לדבריו, הגעה למצב הזייתי מהווה נורה אדומה לכך שאין לגופו של המנוח רזרבות וכי הוא חייב תמיכה נשימתית, אך במקום לתת לו אותה, ניתנה למנוח תרופת הרגעה חזקה ביותר שגרמה לשקיעה במצב הכרתו.
במרכז חוות דעתו, מתייחס ד"ר צ'ורני להתעלמותו המוחלטת של הצוות הרפואי מההשערה הראשונית, שהתקבלה מפיענוח בדיקת ה-CT שנערכה למנוח ביום הגעתו לבית החולים, לפיה ייתכן והמנוח סובל מחסימת מעיים חלקית. 
ד"ר צ'ורני מציין כי כתוצאה מהתעלמות מהשערה זו, נמנעו הרופאים משאיבת תוכן הקיבה לאורך כל ימי האשפוז, ונמנעו מלשלוח את המנוח לסריקת CT נוספת, או אפילו לבדיקת אולטרסאונד, שהיו חושפות לבטח את התפתחות החסימה במעיו, ואת הצטברות תוכן הקיבה שגרם לבסוף למותו.
לבסוף, קובע ד"ר צ'ורני, כי כאשר הוחלט לבצע במנוח הנשמה פולשנית, הגם באיחור, הצוות הרפואי היה חייב להחדיר זונדה לריקון תוכן קיבתו. לדבריו, אי ריקון הקיבה לפני הרדמה מהווה חריגה קשה מהפרקטיקה הרפואית, בייחוד כאשר הנשמה זו מתוכננת, ולא נעשית בבהילות. אי ביצוע פעולות אלה הוביל למעשה לאספירציה המסיבית (חדירה של מזון לדרכי הנשימה) שלמרבה הצער גרמה לבסוף לפטירת המנוח. 
לדברי עוה"ד שפירא, עד לאותו אשפוז היה המנוח אדם פעיל במיוחד ונוכח פטירתו המצערת משפחתו נותרה שבורה ומרוסקת.  
בתביעה, שהוגשה בימים אלה, מבקש עוה"ד שפירא מבית המשפט לחייב את בית החולים, ואת משרד הבריאות המפעיל אותו, לפצות את אלמנת המנוח ואת עיזבונו, בסכום המקסימלי שבסמכותו (עד 2.5 מיליון שקלים). 
התביעה הוגשה לאחרונה לבית המשפט השלום בתל אביב. טרם הוגש כתב הגנה.

עו"ד רן שפיראhttps://www.rlaw.co.il הינו שותף מייסד במשרד עורכי הדין אלמוג – שפירא, המתמחה בביטוח, נזיקין ורשלנות רפואית.