האומן יעקב לוי מחפש להביע בסגנון הפלסטי שמאפיין לא מעט מעבודות הפיסול שלו, את אותם מאורעות עקובים מדם של שבעה באוקטובר.

הפסל בשלל צבעים ואורות סוחף אותנו עמוק אל הצבעוניות ואל החגיגיות של מסיבת ה'נובה, אך יד מגואלת בדם פורצת החוצה מתוך גוף הפסל ומחזירה אותנו אל האלימות ואל החורבן של אותו יום נורא.

עדשת המצלמה, המקובעת בפניה של הדמות, מבקשת להרהר על האופן שבו מועברים הדימויים ועל החוויה הקשה לכל בית ולכל צופה דרך מצלמות הנספים והניצולים ומבעד למצלמות הרוצחים ואמצעי התקשורת הבלתי פוסקת.

השעון בקודקוד הראש השבור מסמל את הזמן שנעצר מלכת ומדגיש את אותו כאב שמסרב להיעלם ואת הפצע שממאן להגליד.

החרבות והסכינים הרודימנטליים השבטיים מקושרים לפסל ולא לחיוב לשמה של המלחמה, אך מבקשים לספר את האינסטינקט הפרימיטיבי והאלים שאפיין את הטבח באותו יום נורא.

אוצרת: רחל זיו

התערוכה תוצג עד ה-13.4.

גלריית 'על האגם' ברעננה.