מרינה מוחין, בת 46, נולדה למשפחת אומנים וחיה בעיר חיפה. היא נעה ביצירתה במתח שבין שייכות לזרות ובין תחושת נחיתות והכרה. בעבודותיה היא בודקת את האמביוולנטיות שקיימת בין הרצון להשתייך ובין הנאמנות לעצמה ולזהותה.

מוחין שואלת שאלות קשות לגבי מה היא הישראליות אליה היא שואפת ומציגה מבטים שונים לאותה השאיפה. המהלכים החושפניים שמוצגים בעבודותיה לא ישאירו את הצופים אדישים.

מרינה מוחין: "אני נושאת בתוכי סיפור חיים שמתאר מסע של חיפוש זהות ושייכות בתוך מרחב חברתי ורב תרבותי בישראל. עליתי לארץ לפני 31 שנים, בגיל 15, מטג'יקיסטן. נקלעתי למערבולת של תהפוכות תרבותיות וחברתיות. נתפסתי כ'רוסיה', אך רוסיה איננה ארץ מולדתי. נאבקתי להגדיר מחדש את זהותי במקום שבו ההיסטוריה והתרבות שלי לא זכו להכרה מיידית. התמודדות זו הביאה אותי לקחת בחירות משמעותיות, אשר התוו את נתיב חיי: למדתי רק בישראל, נישאתי לישראלים מעדות שונות והקדשתי שנים רבות להוראה בישראל. כל זאת בעודי מתמודדת עם דעות קדומות וסטיגמות כמו 'את טובה בציור כי את רוסייה', 'רוסיות טובות בטכני', 'מה, לוקחת מונית כשסיימת ניקיון?' ועוד. תגובות אלה הדגישו את החשיבות שלי להגדיר אותי לעצמי ולהיאבק על הכרתי ועל שייכותי בחברה הישראלית".

בתערוכה זו החליטה מוחין להתמקד ביצירה כביטוי עצמי אותנטי וכמחאה נגד הסטריאוטיפים שמוטלים עליה. התערוכה מתמקדת בזהות כבחירה, מהווה אתגר לקונספציות קיימות על זהות ועל שייכות. באמצעותה, היא שואלת עד כמה מאפשרת לה החברה הישראלית לבטא את המורכבות שלה לקבל  אותה כחלק ממנה.  

מסע זה אינו רק חיפוש אחר זהות אישית, אלא גם תהליך גילוי מחדש של המונח 'ישראליות'. הוא מאתגר את הגדרותיה המסורתיות ומציע פרשנות רחבה יותר, אחת שמתחשבת בגוונים הרבים של זהויות, תרבויות וסיפורים אישיים שמרכיבים את החברה הישראלית. הטראומה הלאומית שכולנו חווים כרגע, העלתה בה מחדש את הרצון לדבר ולכבד את הישראליות.

בין העבודות שמוצגות בתערוכה הנוכחית, סדרה של פורטרטים תלת ממדיים אנושיים מכוסים בבד שקוף - מטאפורה לשיח על המורכבות והרב צדדיות של זהות אישית. הבד, בתור חומר מכסה הסתר וגילוי במקביל, מציע מטאפורה לדרך שבה בוחרים אנו להציג או להחביא חלקים מעצמנו. כל פורטרט משדר רגשות ומאפיינים שונים. הבד מחזק את התחושה של זהות לא ברורה או לא מוחלטת, התלויה בזווית ההסתכלות ובאור שפוגע בו. העבודה מזמינה את המבקר להתבונן, לחקור ולחשוב על הדרך בהקשר של הזהות האישית והחברתית שלנו.

היצירה מעלה לדיון את המתח שבין הזהות הפרטית לזהות שמוטלת עלינו באמצעות החברה. הפורטרט, שנראה חשוף, כנה, עדין ועטוף בבד, מאלץ את הדמות להיראות בצורה מסוימת. המחוך שתפור מאחוריו מרמז על ההשפעות ועל הכוחות החברתיים שלעיתים קובעים איך אנו 'תלויים' או מוצגים בחברה. הקשר בין הפורטרט למחוך יכול להוביל לשאלה: האם בוחרים אנו איך להציג את עצמנו? או שמא תופרת לנו החברה את התדמית בה אנו מופיעים? העבודה מאתגרת את הצופה לחשוב על זהותו ועל הכוחות שמעצבים אותה בכל המורכבות והדינמיקה של המושג.

היצירה היא מטאפורה לזהות שלנו ולאופן שבו משתנה היא ומתמתחת תחת השפעות חיצוניות ופנימיות. ‏הזרמים שיוצאים מהכיסוי מייצגים את התהליכים הדינמיים שבהם נבנית הזהות שלנו ומתפרקת, כמו גם ‏את ההשפעה שיש לחברה ולתרבות על האדם. השימוש בצבע לבן בלבד מדבר על חוסר זהות ספציפית. ‏הדמות עוד לא צבעה בצבעים האישיים שלה ונותרה פתוחה לאפשרויות. היצירה מאתגרת את המתבונן ‏להתבונן על הזהות האישית כמשהו שאינו קבוע אלא נע ומשתנה בהתמדה.‏ מוחין משלבת באופן מושכל מדיות מעורבות בעבודות ויוצרת פסיפס ויזואלי אשר הופך ‏לקומופלאג' קונספטואלי ‏אינטואיטיבי ורגשי.‏

התערוכה תיפתח חגיגית ב-23.3 (12:00) ותינעל ב-13.4. אוצר: ד"ר עומרי גורן.

שעות הביקור בתערוכה: שני-חמישי - 17:00-20:00, שישי-שבת - 11:00-13:00.

גלריה 'פריסקופ', רח' בן יהודה 176, תל אביב.