בפרשתנו, בין שלל הנושאים, מספר פסוקים שנוגעים ביחס לעניים: "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך: אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו: כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני: (שמות, כ"ב, כ"ד-כ"ו).

מספת הגמרא (בבא בתרא, ז:): מעשה באדם שהתנהג בחסידות וזכה שאליהטו הנביא התגלה אליו בתדירות, אך כאשר עשה החסיד בית שער בחצרו, מקום ששומר יכול לשבת שם כדי לנוע מזרים מלהיכנס לחצרו ולהציץ בתוכה - מני אז חדל אליהו הנביא מהתגלות אליו, מפני שבית השומר מנע מן העניים מלהתקרב אל הבית ולהשמיע את צעקותיהם.

ה'חפץ חיים' בסרו 'אהבת חסד' (פרק י"ז, בהגהה), כותב: "וחדשים מקרוב באו שמונעים רגלי העניים מלבוא לפתחי בעלי בתים, ואין דואג עליהם לחיותם ברעב. ותירוצם לפניהם שכוונתם לטובה כי על ידי שמתרבים העניים יש היזק לאביוני העיר, היינו בעלי בתים היורדים מנכסיהם שאין ביכולתם לעזור להם. על כן, מונעים רגלי העניים לגמרי וקוצבים איזה קצבה על בעלי בתיםש בעירבשביל היורדים הנ"ל. ובאמת הוא טעות גדול. וכי בשביל שיש בעלי בתים בעיר שירדו, הותר למנוע צדקה משאר עניים? מילא שאין צריך לתת לעני המחזר על הצדקה מתנה מרובה, אבל מתנה מועטת הלא צריך כל אחד לתת לו. ויתבונן האדם תמיד ויירא ויפחד מזעקת העניים והאביונים, כמו שנאמר 'אוטם אוזנו מזעקת דל, גם הוא יקרא ולא ייענה' (משלי, כ"א, י"ג) ויידע שיש להם מליץ טוב העומד לימינם, שאין בכל העולמים כמותו, והוא ה' יתברך בעצמו, שנאמר 'כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו' (תהלים, ק"ט, ל"א), ומי הוא הנוגע באנשים המקורבים למלך בשר ודם לרעה וניקה? וכל שכן במקורב למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".

מתוך "ותן חלקנו", שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך כ"ט, שבט תש"ע, עמ' 279.