במרכז הפרשה - שירת הים. "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'. ויאמרו לאמר: אשירה לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים".

במאת ישראל מים סוף הקרוע, הם נוכחו לראות את הנס הגדול שאירע להם, והחלו לשורר לקדוש ברוך הוא.

במדרש רבה (שמות, כ"ג, ג'), נאמר ששירת הים פותחת במילה "אז", כי בכך ביקש משה לכפר על חטאו, שכאשר הורה לו הקדוש ברוך הוא לשוב אל פרעה ולדבר על לבו, טען משה "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה".

מה תיקון ותשובה יש בשימוש באותה מילה שבה התרעם?

בעל 'בית הלוי' מסביר כי שינם שני הודאה לקדוש ברוך הוא על היחלצות ממצוקה.

יש המודה לקדוש ברוך הוא על הצלתו מן הצער, אך שמחתו עתה אינה גדולה ורבה על שמחתו לפני שנכנס לצרה זו. אדם זה אינו שמח במצוקה שחלפה עליו אלא בהצלתו ממנה. ברם, עיקר שמחתם של משה וישראל לא הייתה על הצלתם מידי המצרים אלא על כך שזכו להיות אמצעי להתגדלות כבודו יתברך בעולם, שעל ידי הצלתם ממצרים נתפרסם שמו. שירתם הייתה, אפוא, גם על עצם השעבוד והצרה, שאלמלא הצער שפקדם לא היו זקוקים להיגאל.

זהו שנאמר "אז ישיר משה ובני ישראל", מקודם התרעם משה על כובד השעבוד, ועתה אצר שירה גם על "אז", גם על השעבוד, והודה לקדוש ברוך הוא על העינוי כי על ידיו באה ישועה לישראל והתקדש שמו ברבים.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך כ"ט, שבט תש"ע, עמ' 152.