בפרשה מתוארות 10 המכות והמשך סבלם של בני ישראל. הקדוש ברוך הוא מבטיח להם י יהיה קץ לכך הרוע הזה ויום אחד הם ייגאלו מהעבדות וייכנסו לארץ ישראל. "והבאתי אתכם אל הארץ, אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'" (שמות ו', ח').

אומרת הגמרא (כתובות קי"א.): 

אמר רבי אלעזר: מתים שקבורים בחוץ לארץ, לא יקומו בתחיית המתים, שככה אמר הנביא יחזקאל (כ"ו, כ') בהתנבאו על העיר צור, שתוביה הביעו שמחה עם מפלת ירושלים לאחר המצור: "והושבתיך בארץ תחתיות כחורבות מעולם את יורדי בור, למען לא תשבי, ונתתי צבי בארץ חיים".

פירוש הפסוק: הקדוש ברוך הוא יושיב את בני העיר ב"ארץ תחתיות" - בקבר; "כחורבות מעולם" - מקום שהוא חורבה, שלא נבנה מעולם, הלוא הוא הקבר; "את יורדי בור" - עם היורדים בבור ושם מקומם; "למען לא תשבי" - כדי שלעולם לא תהא הארץ מיושבת (ע"פ מצודת דוד שם); "ונתתי צבי בארץ חיים" - אך בארץ ישראל, לה העניק הקדוש ברוך הוא את צביונו, יהיו חיים לעתיד לבוא, כי יקומו המתים בתחיית המתים.

רק בארץ ישראל, אפוא, יקומו המתים; אך בחץ לארץ, בה לא נתן ה' את צביונו.

המהרש"א מסביר, כי תחילת בריאת הנשמות הייתה בארץ ישראל, ששם נברא האדם הראשון. לכן, מקום עלייתן וירידתן של הנשמות הוא בארץ ישראל ולכן מוכנה ארץ ישראל גם 'ארץ חיים'. לפיכך, גם בעת תחיית המתים, יירדו הנשמות בארץ החיים היא ארץ ישראל; ומתי חוץ לארץ לא יקומו אלא לאחר שיבואו במחילות לארץ ישראל.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהטצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ג', טבת תשס"ח, עמ' 194.