מתחילים חומש חדש, ספר 'שמות'. לא ממש ברגל ימין. בני ישראל עבדים במצרים, גזרות פרעה, מ"ט שערי טומאה.... בני ישראל זועקים לשמיים.

"ויהי בימים ההם וימת מלך מצרים. ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה" (שמות, ב', כ"ג).

באר רבנו בחיי ז"ל מדוע נזכרה פעמיים בפסקו זה המילה  "העבודה"? ועונה, "ללמדך שאין תפילתו של אדם שלמה באותה תפילה שהוא מתפלל מתוך הצרה והדוחק, שהיא יותר מקובלת והיא העולה לפני יתברך. וכן יונה הנביא (ב', ח') אומר "בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי, ותבוא אליך תפילתי אל היכל קדשך". הבטיח הנביא, שהתפילה שהיא מתוך הצער ועטיפת הנפש היא הנכנסת לפניו אל היכל קודשו יתברך.

ואפשר לומר כי פרשה זו היא רמז לגאולתנו, זאת העתידה, שהיא תלויה בתשובה ובתפילה. כי כמו שגאולת מצרים חזרו בתשובה והתפללו אל ה' העונה בעת צרה ונתקבלה תפילתם ובא להם הגואל מיד, כן הוא בגאולתנו שתלויה בתשובה ובתפילה".

מתוך "ותן חלקנו" שבהוצאת "מאורות הדף היומי", כרך ג', טבת תשס"ח, עמ' 166.