בפרשת 'ויחי', שחותמת את ספר 'בראשית' ואת תקופת האבות, מברך יעקב לפני מותו את בניו, כל אחד באופן אישי.

בסיום הברכות כתוב: "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם" (בראשית, מ"ט, כ"ח).

נשאלת השאלה, הן את ראובן שמעון ולוי לא ברך יעקב כלל, אלא הוכיחם על מעשיהם. מדוע אפוא חותם הפסוק במילים "ויברך אותם, איש אשר כברכתו ברך אותם"?

על שאלה זו עמדו גדולי המפרשים ורבנו יונה כותב על כך דברים נפלאים: "שתוכחה היא הברכה האמתית", לאחר שהשומע מקבל את התוכחה ומפנימה, כנאמר "ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב" (משלי, כ"ד, כ"ה).

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ג', טבת תשס"ח, עמ' 105.