אליעזר יוצא בשליחותו של אברהם אבינו לבית בתואל ולהביא משם את רבקה שתהיה אישה ליצחק.
בשעה שסיפר אליעזר לבתואל וללבן שהוא מופיע בפניהם בשליחותו לש אברהם, הוא תאר בפניהם את דו השיח ביניהם: "ואומר אל אדוני, אולי לא תלך האישה אחריי" (בראשית, כ"ד, ל"ט).
למען הידוק יצוין, כי בתורה כתובה המילה "אולי" בכתיב חסר ("אלי"). ה'ילקוט שמעוני' (הושע, רמז תקכ"ח), כותב כי המילה "אולי" נכתבה בכתיב חסר שאפר לפרשה גם מלשון "אליי" - ללמד שאליעזר הציע לאברהם שייקח את בתו ליצחק (אך אברהם סירב).
מדוע מצאה התורה לנכון לגלות פרט זה?
שאלה זו מציג הסבא מנובהרדוק ('מדרגת האדם', ע' קמ"ד) בתוך סדרה של שאלות מרתקות על פרשת רבקה:
מדוע התפלל אליעזר שה' יצליח דרכו ולא סמך שאברהם בוודאי התפלל על כך?
מדוע נתן אליעזר לרבקה את הנזמים לפני שיע מי היא? הן אברהם ציווהו לקחת אישה ליצחק ממשפחתו בלבד?
מדוע סירב אליעזר לאכול בבית בתואל לפני שידבר עמם?
מדוע מאן אליעזר לבקשת בני משפחתה שהיא תישאר בביתם עוד זמן מה?
מסביר הסבא מנובהרדוק, כי לאחר שרצה אליעזר ביצחק כחתן לבתו, בוודאי היה שמח אם שליחותו למצוא אישה לרבקה הייתה נכשלת. הרגיש בנפשו אליעזר, כי נגיעתו האישית מפעמת בקרבו והוא עלול לעוות את האמת ולהתעצל במשימתו הקדושה. יצא אפוא אליעזר כגיבור להילחם בנגיעותיו, להטות את מידותיו לצד הנגד, ופעל בקיצוניות להצלחת המשימה.
תפילתו הייתה שיצליח להתגבר ולא יילכד במצודת הנגיעה שתכשיל את שליחותו. כאשר הבחין ברבקה כי היא ראויה ליצחק, לא המתין והעניק לה את הנזמים, אף על פי שייתכן שיתברר לו אחר כך שאינה ממשפחת אברהם וייאלץ לשלם לאברהם את דמיהם של הנזמים שניתנו לשווא. כך נהג כדי לחשק את עצמו וליידע את הנערה כי גדול הדור חפץ בה ככלה לבנו הגדול, בטרם יתפתה שלא להביאה ליצחק.
לפיכך, בהגיעו לבית בתואל, מיהר אליעזר לפתוח בדברים וסירב לכל השתהות, ומטעם זה סרב הוא לעיכובה של רבקה לתקופת מה, שמא הסכמתו לדבר נובעת מרצונו האישי שבסופו של דבר לא תינשא רבקה ליצחק.
כל זאת ביקשה התורה ללמדנו, כדי שנדע את כוח הנגיעה וכיצד להילחם בה.
מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך ס"ג, חשון תשע"ג, עמ' 239-240.
