פרשתנו נפתחת בבריאת העולם. ראשית נבראים האור והחושך. בשלב מאוחר יותר מתחדדים ההבדלים בין היום ובים הלילה.

דוד המלך כותב בתהלים (ק"ד, כ') "תשת חושך ויהי לילה, בו תרמוש כל חייתו יער".

בגמרא (בבא מציעא, פ"ג:), דורש זאת רבי זירא (ויש אומרים ששנה זאת רבי יוסף בברייתא), כי פסוק זה רומז לעולם הזה שדומה ללילה.

"בו תרמוש כל חייתו יער" - הרשעים מהלכים בעולם הזה כחיה ביער, המשוטטת באין מפריע, כך הם מהלכים בעולם הזה ברשעתם ואין נפרעים מהם על מעשיהם אלא בעולם הבא.

את הדמיית הרשעים לחיות היער דווקא מסביר רבי יוסף חיים מבגדד, ה'בן איש חי', בספרו 'בן יהוידע', כי לעומת חיות המדבר שנראות ממרחק ואפשר להישמר מהן, חיות היער חוסות בנבכי היער, סבריו ועציו. לפיכך ישנם רשעים שאינם ידועים ואינם נראים בבירור.

מתוך 'ותן חלקנו' שבהוצאת 'מאורות הדף היומי', כרך כ"ה, תשרי תש"ע, עמ' 245.

בימים קשים אלה לא נותר לנו אלא להתפלל כי נזכה לישועה ולגאולה ויקויים בנו הפסוק (זכריה, י"ד, ז'): "והיה יום אחד הוא ייוודע לה' - לא יום ולא לילה. והיה לעת ערב יהיה אור".