'בלתי מחיק' היא תערוכה חדשה, המשלבת 13 עבודות וידאו ארט, צילומים ורישומים של שלוש אומניות ירושלמיות: רעיה ברוקנטל, הדסה גולדוויכט ועינת עריף-גלנטי. שלוש האומניות יוצרות הצטלבות של אירועים בתערוכה. הן משלבות עבר, הווה ועתיד. הן חוזרות אל אירועים אוניברסליים ופרטניים בעבר ובהווה, מתוך מטרה לייצר שיח חברתי שדרכו ניתן לעבד ולרפא את הפצע האישי והחברתי המדמם. התערוכה משלבת את עדותה של כריסטין בלייזי פורד, את סיפורו של הלל הזקן ואת אירועי ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית. אוצר: יוסי גלנטי.
הדסה גולדוויכט הושפעה מהעדות של כריסטין בלייזי פורד, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת פאלו אלטו, אשר בשנת 2018 העידה אל מול ועדה של הסנאט האמריקאי על תקיפה מינית שעברה בהיותה בת 15 על ידי ברט קוואנו, מועמדו של דונלד טראמפ לבית המשפט העליון. כידוע, עדותה של פורד הייתה אבן דרך בתנועת ה-Me too. הצפייה בעדותה ובאופן בו נחקרה, היוותה ועודנה מאורע טראומטי עבור נשים שחוו תקיפה מינית ברחבי העולם. בעבודתה של גולדויכט, נראה מסך המחשב מונח על ברכיה בין מצעי מיטתה בעת שצפתה בשנת 2018 בעדותה של פורד. בעבודה נוספת מוצב מסך ובו מצוטטות מילותיה של פורד ״Indelible in the Hippocampus״ (צרוב בהיפוקמפוס). עדות מכוננת זו גרמה לשינוי חברתי ותודעתי עמוק שהשפיע ועודנו משפיע על האופן בו תופסת הקורבן את עצמה ואת היכולת שלה להתמודד מול התוקף.
רעיה ברוקנטל מציגה הקרנה של רישום בעיפרון, בה דמות גבר ישן ההולכת ומתפצלת. ההקרנה המעוגלת נדמית כחלון שממנו נשקפים פניו כמתבוננים מהחוץ לעברנו ומאזכרים את סיפורו של הלל הזקן שהציץ מן הגג אל בית המדרש אליו לא הורשה להיכנס מפאת עוניו. הבחירה בסיפור הלל הזקן נובעת מתפיסה רחבה לגבי שינוי מעמדות, סטטוס ומסלול חיים. הלל הזקן היה מודר לגמרי מבחינה מעמדית וכלכלית ומצא את התנאים להיכנס לבית המדרש. הסיפור מדבר על ההזדמנות לשינוי ועל הקשיים שמתלווים ומשתמרים בתודעה. רעיה ברוקנטל מתמקדת בטראומה של ההדרה, ההקטנה והתווית שלעיתים לא ניתן להשתחרר ממנה. זו דרכה של האומנית לעבד את כל המסע הרגשי הזה.
עינת עריף-גלנטי מצלמת את ההפגנות בירושלים מיומן הראשון תוך שהיא מוצאת עצמה לא פעם במרכזם של אירועים אלימים שבהם הופעלו אמצעים כגון מכת"זיות וסוסים אל מול הקהל ואלה מציתים זיכרונות רדומים. בעבודותיה שבה היא אל התיעוד המצולם של ההפגנות, מעניקה להן פרשנות מחודשת הנובעת מההקשרים שמתעוררים בה ומחברת אותן אל העכשווי והפוליטי דרך רישום דיגיטלי. זו תקופה פוליטית רגישה שמציפה בקרב רבים רגשות מעורבים. בעת ההשתתפות בהפגנה, מתעוררים רגשות טראומתיים, פחדים גדולים, זיכרון קולקטיבי של מלחמות למען המולדת, הקרבה ותחושות קשות בקרב משפחות ששרדו את השואה.
התערוכה תוצג עד ה-8.6 בגלריה לצילום על שם יוסי נחמיאס, החוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית 'הדסה', רח' הנביאים 37, ירושלים.
שעות ביקור בתערוכה: ראשון-רביעי 10:00-20:00, חמישי 10:00-19:00.
