אורנה מורדוך: ״ששון יקירי, 30 שנה עברו ואתה נותרת בן 30. יאוש ותסכול חודרים ללב בקלות, עושים את דרכם למוח שלא נותן שקט. הפצע הנוראי שוב נפתח. באותו יום ארור בג'ינין. אתה וחבריך נלחמתם, גיבור שלי מבלי לחשוב פעמיים הוצאת את רונן היקר מהתופת והצלת את חייו.
אחרי שעות של ירי ( ודברים שאנני יכולה לפרט) שוב נכנסת ונקלעת לתופת. הם לא הצליחו להציל אותך, לא יכלו להוציא אותך בזמן.
קראת לעזרה, שיצילו אותך, המחשבות שלך בטח רצו ..
אורנה תהרוג אותי למה נכנסתי.. כן. המקרה שלך היה ביזיון שאין לתאר..
לפני המקרה לפני נכנסת לבית הארור הזה למצוא את הגופה של אותו מחבל ימח שמו.. אמרת לחבר שלך.. יש לי הרגשה לא טובה..
העקשנות של הקצינים להכניס אותך למבנה ולברוח והותירו אותך לבד מתמודד עם התופת.. לא עוזבת אותי.
ההחלטות של אותם קצינים היו שגויות בשל האגו מי יחליט ומי יקבע חרץ את גורלך.
עשרות פגיעות בגוף.. בלתי יאומן.. יקר שלי.
המיטען שלנו כבד מנשוא, לא משנה כמה שנים יעברו תמיד תיהיה בליבנו.
אני יודעת ומרגישה שאתה איתנו.. מלווה ושומר עלינו. שומר על אחיך, ילדיך.. על החתן שלך והנכדות המדהימות שנותנות לי כח.
מי ייתן וכל יום יהיה לנו מנוחה ואהבה. אבקש שתיתן לי כח שלוה ושמחה.
אני חולמת שיום אחד תחזור ונוכל להיות משפחה מאוחדת ושמחה. המסע הזה קשה לכולנו, כל כך הרבה משפחות שבורות המתגעגעות ליקירהם לעיתים רבות, אנחנו מחוייבות בלאסוף אחד את השניה.
מי ייתן ושהשם יאסוף את כולם ונחיה בשלוה ובנחת ובלי פילוגים .. פשוט לתת אהבת חינם."
קרדיט צילום דוברות עיריית בית שמש
