בסטודיו קטן מתחת לבית ירושלמי יפיפייה, עובדת ג׳יין בסבלנות אין קץ שעות רבות וטוטליות ביצירת עבודות שחלקן מורכבות מגזרי בד ממוחזרים, צבועים ידנית, בדימוי עשים (פרפרי לילה), אשר על פי המסורת הרוחנית מסמלים את הנשמה, החופש וקוצר החיים. דימויי העש מתחברים לכדי אובייקטים המאזכרים שנדלירים ענקיים. לצדם כיסאות מנוקדים בשחור-לבן, שבורים, רעועים ובלתי ניתנים לישיבה. ספרים שנזרקו נאספים על ידיה, תוכנם נתלש והיא משאירה רק את הכריכות שמקבלות טיפול טקסטואלי עשיר ומאוירות בכתב לא קריא. לאובייקטים הללו מצטרפת רשת שאליה מוצמדים פתקים רבים, רשומים בכתב ידה של ג׳יין, רשימות והרהורים בבחינת יומן אומן.

שני המיצבים שיוצרת ג׳יין בשני חללים, מורכבים מאובייקטים הצבועים בצבעים עזים ומשדרים עולם של צללים. השנדלירים לא מאירים והם עוסקים יותר בהצללות מאשר בהפצת אור. הכיסאות שבעולם הממשי אמורים לשמש לישיבה עליהם, לא ניתנים לישיבה והם מפורקים ושבורים. הספרים לא נועדו לקריאה ומסמלים עולם נכחד של תרבות ושל רוח אינטלקטואלית. אובייקטים אלה נראים כאילו הוצאו מתפאורה למחזות של בקט, המעלים בצופה תחושות של מתח ושל חוסר נוחות.

האובייקטים שלה מוטבעים בחותם זיכרונות מהעבר הרחוק של ג׳יין, שנולדה בצפון אנגליה התעשייתית והקודרת. האפלוליות שעוטפת את האובייקטים נובעת מפגיעות עמוקה שנחרטה עמוק בנפשה כשהייתה יהודייה בין גויים ונרדפה באופן מתמיד. בית הספר היוקרתי, שצריך היה להעניק לה חוויות ילדות וריגושים, התהפך עליה ונהיה מאיים ומפחיד. ג׳יין הפכה למופנמת ולבעלת רצון להיעלם.

במשך שנים רבות, חיפשה את המקום האומנותי שלה, שהפך לבסוף למקור לנחמה ולתשוקה. תוך כדי חיפוש מתמיד אחר אמצעי ביטוי שיוכלו להחצין את שלל הרגשות המשתוללים בתוכה, מצאה ג׳יין את הנתיב של אומנות סיזיפית, מוקפדת ואסתטית. בעולם אומנותי זה, היא המלכה הבלתי מעורערת ועל פיה יישק דבר.

ג׳יין יוצרת אומנות שמביעה מחאה וצעקה בצד היותה מושלמת ומהודקת בביצועיה. לקדמת הבמה היא מביאה שחקנים מוכרים מהעולם היומיומי, אך מוציאה מהם את ערכם השימושי ומשאירה את הקליפה בלבד. מבחינה פילוסופית, נעה ג׳יין על קווי רוחב של האומנות הפוסט-מודרניסטית המחייה לעיתים תקופות היסטוריות סגנוניות בלבוש חדש. במקרה של ג׳יין, מחייה היא תווים סגנוניים גותיים, הבאים לידי ביטוי בגודל, דחיסות וריבוי פרטים דקורטיביים באובייקטים. היא יוצרת מעין ניאו-גותיקה טבולה ברוח מסורת הוואניטס - הבל החיים, קוצרם וודאות המוות.

המיצבים שלה מורכבים מפסדו אובייקטים, נטולי פונקציה. על ידם מעבירה היא ביקורת על חברת השפע הצרכנית, המתעללת בכדור הארץ. החומרים שלה ממוחזרים והיא מחייה אותם מחדש. הכהות הנפשית, שהייתה שנים רבות בת לווייתה; והמשבר שחווה החברה המודרנית בעת הזאת, שזורים באובייקטים אומנותיים יפיפיים.

אוצרת: שרי פארן.

בית גורדון לונדון, רח' אחד העם 8, ראשון לציון.

התערוכה תיפתח ב-24.3 ותינעל ב-24.6.