מאת: אתי בן עמי-סויסה

 

בית שמש כעיר חמה ומחבקת התאבלה ביחד עם משפחת ביטון האישית והמורחבת, בעקבות האסון שפקד אותם, עם השריפה שגבתה מחיר יקר בנפש – לכתו בטרם עת של דניאל נחמן ז"ל, שכילתה כל חלקה בביתם. שריפה שמחקה היסטוריה, זיכרונות יפים וגשמיים.

משפחת ביטון, נמנית על מייסדי העיר, אב המשפחה חיים והאם עליזה – עיישה ז"ל גידלו 13 ילדים. שניים מילדיהם מוטי ושושנה ז"ל נפטרו בזה אחז זה בהפרש של שנתיים.

מאיר וסוזי, ששכלו את בנם נחמן גרו ברח' המורה יעקוב ביחד עם אבי המשפחה.

נפגשתי עם שלושה בני דודים של נחמן ז"ל, שלחלקם ילדים בגילו שיבדלו לחיים ארוכים וטובים.

ליזו אוחנה, תמר ראש ואלמוג ביטון.

תמר, בת 37, גרה במזכרת בתיה, נשואה +3, מנהלת את מח' הנוער במושבה. ביתם של אבי ושושנה ז"ל, אחות של מאיר.

ליזו אוחנה, 35, תושבת בית שמש, נשואה לירון +2, סוכנת מכירות שטח בחב' אליאנס. בתם של מרים וניסים האח הבכור של מאיר.

אלמוג ביטון, 33, תושב בית שמש, בעל חב' להפקת אירועים, בנם של זהבה ומוטי ז"ל, אח של מאיר.

פגשתי את שלושתם, לאחר שחזרו מבית העלמין בתום השבעה. הם נראו מותשים ועייפים פיזית אך בעיקר עצובים ביותר.

 

ליזו אוחנה

 

כיצד נודע לכם על האסון?

ליזו: "אבא שלי קיבל טלפון מהשכנה והתקשר אליי כשהיה בדרך לשם. הייתי כ"כ מעורפלת לא הצלחתי להבין מה קורה, נסעתי לשם עם אחותי אושרית. כשהגענו בדיוק פינו את מאיר, סוזי והילדים לבית חולים. אבא שלי כבר ידע שנחמן מת. כשראיתי את הבית הבנתי שהשריפה מחקה את הזיכרונות של כולנו."

תמר: "באותו ערב חגגנו לביתי יום הולדת, זה היה יום מלא וגדוש לכן הלכתי לישון יחסית מוקדם מהרגיל. בשעה 24:30, שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל ללא הפסקה, בעלי ענה ואז שמעתי אותו אומר: "לא יכול להיות שזה נחמן", ואז שמעתי את אחותי עדי אומרת בבירור שנחמן של מאיר מת.. וברקע שמעתי את אבא שלי ואת סבא שלי צועק ובוכה. הבית שנשרף הוא לא עוד בית זה בית עם כ"כ הרבה זיכרונות, גם עצובים כי בבית הזה איבדנו את אימא שלי, דוד מוטי ואת סבתא."

אלמוג: "חבר התקשר אליי להגיד לי שקרה אסון, ומצאתי את עצמי ליד הבית של מאיר בדיוק כשהעבירו אותו לבית חולים. המראות היו קשים ביותר והם חוזרים אליי כל הזמן."

שתפו קצת על הקשר המשפחתי שלכם.

"זו משפחה ענפה של 13 אחים ששניים מהם נפטרו בגיל צעיר. משפחה גדולה ומאוד מיוחדת, כשיש אירוע כולם מגיעים. לא מעט פעמים שואלים אותנו אם אנחנו מכירים את כל האחים והבני דודים, זו שאלה רטורית בהקשר של המשפחה שלנו, כי התשובה כל כך ברורה - כן. גם אם הקשר הוא לא יומיומי, אנחנו הכי משפחתיים שיש. אמנם אנחנו בני דודים של נחמן ז"ל ויש לנו ילדים שיבדל"א בגילו, שהיו בקשר מאוד טוב אתו ועם אחותו אודל.

לסבתא עליזה- עישה הייתה יומהולדת בפורים והיא הייתה מכינה לחם עם ביצים וקוסקוס טעים. ממש השנה חידשנו את המפגש לכבודה וערכנו ארוחה משפחתית עם כל האחים, בני דודים ועשינו את זה בבית של סבא, מאיר והמשפחה שלו. המפגש היה כ"כ יפה, נעים וטעים. יש לנו משפחה מיוחדת במינה. והיום אנחנו גאים בה עוד יותר. היה מדהים לראות איך כולם כאחד נרתמו לעזרה בימי השבעה. עזבנו הכול והתייצבנו לדגל. כל אחד מאתנו לקח חלק כי במשפחה זה מובן מאליו לא היה צריך לבקש או להגיד משהו. ואנחנו לא מדברים על הצד החומרי שהוא ברור מאליו אלא, על החיבוק, החום והתמיכה. משהו שבאמת קשה לראות במקומות אחרים."

תמר אמרה שאחרי כמה שעות שמאיר הגיע לשבת שבעה, הוא אמר לה ברגע מסוים, "אני מקווה שאת לא שוכחת שאני לימדתי אותך אנגלית.." ואז היא הבינה "שהוא חזר לעצמו".

למאיר אביו של נחמן ז"ל, יש שני ילדים מנישואיו הראשונים שליו, 20, חייל בקורס קצינים וליאור, בת 17, שניהם גרים במודיעין. לסוזי ילד בן 20 מנישואיה הקודמים.

למאיר וסוזי שלושה ילדים משותפים. נחמן ז"ל, שליו בן 11.5, ואודל בת 5

ליזו תמר ואלמוג סיפרו על מאיר כי הוא אדם מורכב. הוא נחשב לאיש עקרונות מאוד קשוח ובלתי מתפשר וממול זה הוא איש מצחיק מאוד, עם לב רחב ונתינה מוחלטת שמטפל באביו באופן מעורר הערכה.

אלמוג: "את לא מבינה איזה חיבור נוצר בימי השבעה בין כל הבני דודים וסביב עניין הטרגדיה. פתחנו קבוצה בוואצאפ, ועוד לפני שנדרש משהו כולנו כבר ביצענו. לא חילקנו את המטלות כולם היו בשביל כולם. באהבה ובחברות שאי אפשר להסביר."

תמר וליזו: "אודל ושליו היו אצלנו בתורנות. מדהים לראות שני ילדים צעירים כל כך מחונכים וחכמים, שהסבירו באופן ברור מה קרה לנחמן. אודל אמרה: "נחמן עכשיו יודע לעוף וממש כיף לו." היא שמעה אותנו מדברות עליו אז היא שאלה אתם מדברים על נחמן שלי? קשה להבין שילדים בגילם יתנהגו בצניעות וחוזקה ובאופן מעורר השראה."

 

אלמוג ביטון

 

תובנות על החיים מתחדדות אחרי אובדן כבד...

ליזו: "התובנה שלי היא, שלא צריך להיות בלחץ אחרי שום דבר בחיים, צריך ליהנות מכל דקה, עכשיו התחדדה לי התובנה שזה לא מובן מאליו שקמים בבוקר והכל בסדר."

תמר: "משפחה זה דבר הכי חשוב, ולא הייתי מחליפה אותה בעד שום הון שבעולם, כפי שהיא, יש לנו משפחה מופלאה. צריך ליהנות מהמשפחתיות ותחושת הביחד מבלי לבזבז אף רגע, מפני שאלו מסוג הדברים שלא חוזרים."

אלמוג: "כשאיבדתי את אבי הייתי בן 9, לקח לי כמה שנים לעכל את זה וחשבתי אז שאין דבר יותר קשה מזה. לאחר שבוע קשה ביותר אני מבין שצריך להעריך כל רגע בחיים ואת מי שנמצא איתך. אין דבר יותר קשה כמו האסון הזה למשפחה ובכלל."

אני יודעת שתושבים רבים רצו לעזור בכל דרך, ספרו מעט על ימי השבעה בהקשר החם זה

שלושתם אמרו: "אי אפשר לתאר במילים את התגייסות תושבי העיר, כמקום ייחודי שאין שני לו. ניתן לומר שזו בית שמש היפה ואמתית. צריך להוקיר באופן מיוחד את מאיר בלעיש, סגן ומ"מ רה"ע, שלא זז רגע מהבית ודאג לכל מה שאפשר להעלות על הדעת. בלעיש חבר מאוד טוב של מאיר. עוד באותו היום נפתח גמ"ח ע"ש נחמן ז"ל של כסאות שולחנות, פטריות חימום וכל מה שצריך. מאות תושבים בישלו ואפו עוגות ובאו לנחם. אפילו השכנות של סבתא שנפטרה לפני 13 שנה הגיעו לנחם. הגיעו לשבעה אנשים מכל הארץ שחוו חוויה דומה באובדן נפש בשריפה. פנו אלינו אנשים מכל חלקי הארץ שרצו לעזור ולתרום. הייתה מן תחושה של הזדהות לאומית.

בסעודת השבעה הגיעו הרב הראשי לישראל יצחק יוסף, הרב שלום ארוש, רב העיר שמעון ביטון, הרב אליהו אברג'ל והרב שמעון לוגסי וראש העיר כמובן. במהלך ימי השבעה הגיעו לנחם אלפי אנשים."

יש מחווה או דבר שריגש אתכם במיוחד?

אלמוג: "במהלך השבעה יצא לי להכיר יותר מקרוב את הילדים של מאיר, התחברתי אליהם באופן מוחלט. פתאום הבנתי כמה הם קורצו מחומר מיוחד. ילדים מחונכים וחזקים כמו אבא שלהם. התרגשתי עד עמקי נשמתי כשעל חלקת הקבר מאיר אמר לבן הגדול שלו שגיב "מהיום שנולדת יש לי רק נחת ממך.."

ליזו: "נגע בי שבבוקר האסון המשפחה התחלקה לשניים חלק היו בבית של שמחה דודה שלי והחלק האחר היה בביה"ח. והתחלנו להתארגן על ימי השבעה, עוד באותו היום הכל היה מאורגן באופן מופתי. כולם נרתמו למשימה המשפחה ביחד עם החברים הטובים זה היה מדהים. הילדים של מאיר ישנו אצלי בחלק מהימים. ביקשתי מהילדים שלי לא לדבר איתם על האסון. ואז שמעתי את שליו ואודל מדברים בפתיחות וחוזקה על מה שקרה ולא האמנתי. הכי כואב לי שעכשיו כולם שם וביחד איתם וזה ילך וידעך, אנחנו כמשפחה נהיה שם אבל, הכאב שלהם הוא פרטי לגמרי."

תמר: "אם כל האסון הזה לא "מספיק" עם גודל האסון הבלתי נתפס צריך לחשוב על הכל מחדש, בית וכל הדברים הבסיסיים, אני לא מצליחה להבין היכן הם ישימו את ראשם. גם סבא שלנו זה סיפור בפני עצמו. כשמאיר התעורר הדבר הראשון שהוא שאל מה עם אבא, איפה הוא? כל ההתמודדות מאוד קשה."

 

תמר ראש

 

תוכלו לספר מעט על נחמן ז"ל.

ליזו: "הוא היה ילד מאוד שקט שלא אהב להתבלט. שלושת הילדים מאוד מחונכים ומנומסים. נחמן ממש נחבא אל הכלים ומאוד רגיש וצנוע."

תמר: "הבת הקטנה שלי אמרה לי אימא זה לא הוגן הוא אף פעם לא רב עם אף אחד. אני זוכרת אותו כל כך שקט שמעולם לא הישיר מבט, תמיד הודה על כל דבר. ראיתי במהלך השבעה איך כל החברים של מאיר הברסלבים התאבלו עליו. הוא נסע כמה פעמים לאומן הם סיפרו שבאחת הנסיעות הם נסעו 26 שעות רצוף, והוא לא הוציא מילה אחת מהפה. פשוט עבר את הנסיעה בשקט בלתי נתפס לילד בגילו.., לא פעם שאלו אותו מה תרצה להיות כשתהיה גדול והוא ענה: "צדיק"."

המפגש עם שלושתם היה קשה מאוד. כולם ישבו עם משקפי השמש שכיסו את העיניים האדומות והטרוטות שלהם מהתשישות של כל השבוע ומהביקור בבית העלמין. הם קצת לא מבינים מהיכן מתחילים לאסוף את השברים של האסון הגדול והשלכותיו.

לאלמוג יש כעס פרטי כיצד בזמן האשכבה אפשר להגיד מעל הקבר של ילד בן 8 מחול-מחול-מחול?

תמר אומרת כאימא שהבטן מתהפכת לה מהאובדן. וליזו מקווה כי השגרה תחזור לחיים של מאיר סוזי והילדים. שלושתם יחד מאחלים שה' ייתן להם כוחות להמשיך הלאה למען הילדים האחרים, ושיראו רק נחת ושמחה בהמשך. ובעיקר שהם אוהבים אותם מאוד מאוד.

ליז, תמר ואלמוג, הרחיבו על החברות הגדולה שקיימת בעיר, על המעטפת של החברים הקרובים שעשו הכל בכדי להקל על האובדן הגדול והבלתי נתפס. וכיצד אי אפשר לעכל עדיין את הטרגדיה. וביחד עם הכאב הגדול, הם מרגישים חזקים כמשפחה מאוחדת, כצוק איתן.