השאלה היא:
מה דעתכם האישית על שתי הפרשיות המביכות. והיכן עובר הגבול בין מותר לאסור גם בתחום הפוליטי שנחשב פרוץ ביותר וללא חוקים?
מתי גרינפלד
רק שנתיים עברו מאז מערכת הבחירות הקודמות ושוב אנו האזרחים מוטלים למערכת בחירות חדשה. הציבור בארץ עייף. עייף מההכפשות ההדדיות, עייף מהשחיתות, עייף מבעיות האגו של הפוליטיקאים שלו, ומחוסר היכולת של השלטון להחזיק מעמד.
מתברר ש-40% מהציבור היהודי אינם יודעים עדיין לאיזו מפלגה להצביע. המיאוס והחידלון מחלחלים אל כל שכבות הציבור ואתה גם הכמיהה למשהו אחר. זו הסיבה להצלחתן של מפלגות "מצב רוח" כמו לפיד (בבחירות הקודמות) וכחלון (כפי שמסתמן בבחירות הנוכחיות) הציבור מחפש מישהו חדש, מישהו רענן ונקי כפיים.
שתי הפרשיות שלפנינו, השונות אחת מרעותה לגמרי, ממחישות לנו את פניה של הפוליטיקה במדינת ישראל. פוליטיקה של "שמור לי ואשמור לך", של ג'ובים ומקורבים, של תקציבים שמוחבאים ומועברים בחשכת הליל אל מקורבים, פוליטיקה בסיאובה.
מתברר שלמרות היועצים המשפטיים ולמרות כל התקנות והמכרזים והשקיפות שנועדו כדי למנוע את מעבר אותם כספים, הרי שנבחרינו היקרים מוצאים תמיד את הדרכים הפתלתלות לעקוף ולתחמן את המערכת. היטיב לתאר זאת הנביא ישעיהו לפני יותר מאלפיים וחמש מאות שנה "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם:" (ישעיה א, כג). כנראה שכלום לא השתנה מאז...
גם מלחמות האגו מחריפות. הקרב החריף רוויי היצרים שבין אריה דרעי לאלי ישי, גורם לי לבושה איומה. מורשתו האדירה של הרב עובדיה יוסף הולכת ונרמסת, לפתע היא מוצגת במלוא קלונה ותככיה. קלטות מביכות מבית הרב מופצות וגורמות לציבור לתהות, האם כך נוהלו העניינים? האם הובל הרב ע"י אריה דרעי? כלום לא הייתה לו שליטה על המפלגה? דרעי וישי לא מבינים שאת הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית פנימה ולא בראש חוצות. אוי לו לדור שאלו פרנסיו.
התחושות קשות מאוד. אני לא מאמין שדבר ישתנה כאן. הפוליטיקה הישראלית היא רעה חולה שמוציאה מהאדם את כל הרע שבו, את הנקמנות, את הקנאה, ואת תאוות הכבוד ועל זה כבר אמרו חז"ל במסכת אבות הקנאה, התאווה והכבוד – מוציאים את האדם מן העולם (מסכת אבות ד', כ"ח)
רחל בן זאב
אכן אין רגע דל במדינתנו. כמה היא קטנה כך היא מורכבת.
שחיתות וקשר בין הון לשלטון תמיד הייתה קיימת. הדברים אז נעשו במחשכים וידעו להסתיר היטב את המעשים.
אינני מופתעת כלל וכלל ממה שקורה בישראל ביתנו.
הקשר בין קבלת החלטות של השלטון ובין קבוצות אינטרס שמשתמשות בהן על מנת להטות את התהליך הזה הוא קשר עתיק.
ההבדל הוא שאנשים איבדו את הבושה. כל מי שמגיע לעמדת כוח באמת חושב שהכול מותר.
התחושה שהדברים מעוררים אצל האזרח הקטן היא שאנחנו חיים בסדום ועמורה וצריך לחפש בנרות צדיק אחד לפחות.
אם תסקרו שנים אחורנית בכל המפלגות הייתה קיימת שחיתות. חלק מהפוליטיקאים הועמדו לדין וחלקם סודם נקבר עמם.
מה עושה השררה והכוח, רק משחיתה.
אינני יודעת על מה להתבייש יותר על מה שנעשה בישראל ביתנו או בש"ס?!
במדינה אחרת עבריין מורשע לא היה חוזר לחיים הפוליטיים ציבוריים לאחר הרשעתו. אך כפי שציינתי איבדנו את הבושה.
אם המרן הרב עובדיה יוסף זצק"ל דמות רוחנית, משכמה ומעלה שהתוותה דרך ונתנה תקווה לאוכלוסייה החרדית ספרדית, ללא שמץ של חמלה מצאו לנכון לפגוע בזכרו בפרסום "קלטת לוהטת".
אירוע רודף אירוע כמו בחלום בלהות. ולנו לא נותר אלא לשאול אנה אנו באים. עצוב בלשון המעטה.
ראובן כהן
שלום רב, אכן מדינתנו הקטנה והיפה עוברת טלטלות לא קלות כמעט מכל הבחינות, ביטחונית, מדינית, כלכלית, פוליטית וכו' .
לא תמיד נעים ונחמד ולא תמיד הכל זהב, אבל עלינו לדעת שכך המצב וחייבים להתמודד ובעז"ה נתגבר בכוחות משותפים.
לגבי סיפור השחיתות המיוחס למפלגת ישראל ביתנו אין לי אלא להביע את צערי על חיבור הון ושלטון. למרות שאינני מתיימר לשמוח לאיד, אבל אני כן חושב שזה הזמן לחשבון נפש הן לבכירי הפוליטיקה והן לנו האזרחים, להפסיק לחרוץ גורלות לפני שבית המשפט קבע את פסק הדין ולהרשיע ח"כ ואו שר זה או אחר. אני כותב זאת בתור איש ש"ס שחווה לצערנו לא אחת פרשיות לא קלות בו החשודים ספגו ביקורות קשות, בעוד בית המשפט עדיין לא הכריז עליהם כלום, ומבחינה חוקית הינם זכאים לכל דבר וענין. לכן, גם כאן אומר, אכן פרשייה ענקית ולא נעימה אבל עדין זה לא הזמן לקבור אנשים גם אם הם ממש לא מזוהים באותם דעות שלנו.
לגבי המתחולל בתנועת ש"ס, אין לי אלא להביע את צערי על הנעשה, ולצפות ולייחל שמרן זצוק"ל יפעל מלמעלה ויעשה כל אשר ביכולתו לעורר רחמי שמים, למען עולם התורה הספרדי שהקים, שלא יקרוס בגלל איש זה או אחר יקר ככל שיהיה.
עו"ד רינה הולנדר
השבוע האחרון לא היה השבוע המוצלח ביותר בהיסטוריה הפוליטית של ישראל.., בכל פעם נדמה כי הפוליטיקה הגיעה לשיא השפל אך אז היא מרימה ראשה ומוכיחה לנו כי היא מסוגלת לרדת אף נמוך יותר מהשיא השלילי הקודם.
מה שקורה בש"ס מצער פי כמה, לאור העובדה שדווקא אלו המקורבים ביותר לרב עובדיה, מבזים כעת אותו ואת מורשתו, עם קלטות, הצהרות, מלחמות. לאן הגענו שחבר כנסת בכנסת ישראל נדרש לאבטחה בכדי לשמור עליו מפני אחיו היהודים????
ולגבי השחיתות המסתמנת בצמרת מפלגת ישראל ביתנו, נדמה שהציבור כבר הפך אדיש לסיפורים מעין אלו, כי לצערנו הם הפכו לנורמה בעולם הפוליטיקה. חדשות לבקרים אנו מתעוררים לשמוע סיפור שחיתות חדש. נשיא המדינה בכלא, ראש ממשלה לשעבר בדרכו לשם, רמטכ"ל לשעבר נחקר, שרים וח"כים עומדים למשפט הוא כבר חזיון נפוץ.
כנראה לא סתם אמרו חז"ל (בפרקי אבות) הקנאה, התאווה והכבוד – מוציאים את האדם מן העולם. עוד בימי חז"ל, וקודם לכן- בימי התנ"ך- אנשים נלחמו עד זוב דם למען כבוד, למען שררה. כשאנחנו קוראים את סיפורי התנ"ך הקדומים או סיפורי חז"ל, קל לנו לחשוב שמדובר בדור פרימיטיבי, ושאנחנו לא כאלה. אך אירועי השבוע האחרון מעידים כי שום דבר לא השתנה מאז טבעו חכמינו ז"ל את הביטוי המפורסם ההוא ועד ימינו.
דניאל גולדמן
השאלה מתייחסת לשני נושאים בעיניי די שונים. אנסה להתייחס בקצרה לשניהם!
כמובן, שהפרשייה הנוכחית בשיא החקירה ואין זה מתאים לקבוע מי אשם או לא. בשביל זה יש רשויות חוק. אתייחס אם כך בכללי. לצערי, גילויי שחיתות אינם מפתיעים. שיטת חלוקת כספים, שפעם היו קוראים להם "ייעודיים" הם בהחלט פתח לשחיתות.
דרוש שינוי בשיטה, אחרת נמשיך להיות חשופים לאנשי ציבור ששמים את טובתם מעל טובת הציבור. בעמותה שאני יו"ר ועד המנהל, הנחתי את המנכ"ל, לעשות מהלך של ביקורת פנימית בכל הקשור לקשר שיש בין הארגון לגורמי ממשל באופן ישיר או עקיף. ולהבהיר לכל הנוגעים בדבר שאנחנו נמשיך לקיים את הסטנדרט הגבוה ביותר בענייני ממשל תאגידי והתנהלות שקופה.
אין לי ענין להיכנס לדיון בין ישי ודרעי. את שניהם אני לא מחבב במיוחד, וברמה הלאומית מתאים לי שש"ס והעם אתנו לא יעברו את אחוז החסימה. מה שברור לי שכל השנים שניצלו את מרן עד תום (אם או בלי הסכמתו) חוזרים אל דרעי מידה כנגד מידה. כל אחד מנסה לנכס אל עצמו את הרב ואת מורשתו, זה הביזיון האמתי שבדבר.
אני לא מעריך שש"ס עומדת להתפרק. יש הרבה אינטרסים שקשורים להמשך קיום המפלגה. כך שהם ימצאו את הדרך להמשיך, עם או בלי דרעי. במקרה שלא ישרוד, אני רואה מצב בעתיד שמורשת מרן האמתית, הרוחנית וההלכתית (ולא הפוליטי) תחזור להיות נחלת העם ולא של קבוצה או מגזר. ההיסטוריה תשפוט את ראשי ש"ס על אופן המאבק שלהם במשבר הנוכחי.