מאת: אתי בן עמי סויסה

זיוה שפירא, 50, תושבת העיר מזה כ - 22 שנה, עלתה ארצה מניו יורק לפני 25 שנה. גרה עם משפחתה בשכונת שיינפלד כ- 22 שנים. נשואה לעו"ד דוד שפירא, שותף בכיר במשרד עו"ד 'יגאל ארנון', אם ל- 4 ילדים ושתי נכדות.

בעלת תואר ראשון ושני בהתפתחות הילד, מרפאה בכירה בריפוי בעיסוק, עבדה במרכז שמי להתפתחות הילד של העירייה דאז. ובקופ"ח מאוחדת. כשסיימה את עבודתה שם, פתחה קליניקה פרטית בבית. תוך כדי עבודה הגיעה לתובנה כי חסרה לה עבודת צוות רב תחומית, ונדרש לטפל בילדים הרבה מעבר לטיפול הנקודתי. עם תמיכה ועידוד גדול מבעלה אלי הם פתחו יחד בשנת 2001, את 'מרכז רקפת' בביתם בגבעת שרת. שפירא אמרה: "היו לנו 5 מטפלות וכ- 50 ילדים מטופלים, מהר מאוד הבנו שהבית קטן מידיי לפעילות זו. מרכז רקפת הועבר למרכז המסחרי של רמב"ש א', במתחם קופות החולים.

זיוה ודיויד שפירא בטקס הענקת מגן שר הרווחה

המרכז מספק שירותים: אבחון וטיפול בילדים המתקשים להגיע לציוני דרך התפתחותיים בהתאם לגילם, בשל סיבות נוירולוגיות קוגניטיביות או סביבתיות, טיפולים פרא-רפואיים, פיזיותרפיה התפתחותית, ריפוי בעיסוק, טיפול בשפה ודיבור, הוראה מתקנת עבור ילדים עם קשיי למידה, אבחונים פסיכו דידקטיים, מרכז לאבחון התנהגות והתפתחות הילד, ייעוץ והכשרת הורים, ניהול טיפול עבור ילדים עם צרכים מיוחדים הכולל שת"פ עם גופים אחרים כמו מח' רווחה או חינוך. המרכז מפעיל במקביל תכניות נוספות כמו ספריית צעצועים ומשחקים התפתחותית בהשאלה המעודדות לימוד דרך משחקים. תכניות אוריינות ובניית שפה לילדים מגיל 6 חודשים עד 3 שנים. תכניות התערבות לגיל הרך עבור ילדים עם צרכים מיוחדים מלידה ועד גיל 3. וקו פתוח אחת לשבוע בו ניתן לקבל מענה והכוונה מקצועית על בעיות ספציפיות.

במכון רקפת מועסקים 45 עובדים, מטפלים מקצועיים בתחומים המגוונים ועובדי מנהלה. מכון רקפת הפך לספק של 4 קופות החולים: מכבי, לאומית, מאוחדת וכללית, אשר מפנים למכון מטופלים, הקופה מאשרת את מס' הטיפולים הנדרש, באמצעות טופס התחייבות (טופס 17). המכון מקבל את דוחות המטופלים, וצוות העובדים שוקד יחד ליצור את תכנית הטיפול המתאימה. בפועל הילדים המטופלים מקבלים טיפול יסודי בכל האספקטים, תוך דאגה לשמירה על קשר רציף. רוב העבודה עם המטופלים נעשית במכון שפתוח מהשעה 08:00- 19:00 באופן רצוף כולל ימי שישי. המכון הותאם לצרכי העבודה והוא כולל סביבת עבודה מזמינה, צבעונית ונעימה לילדים, עם חלל המתנה מרווח, 10 חדרי טיפול, ואבזור מקסימאלי. המכון מטפל ב- 1500 ילדים בשנה מכלל האוכלוסיות המגוונות בעיר וממטה יהודה. צוות העובדים מגוון מועסקים במכון חילוניים, חרדיים, דתי"ל וחילונים.

שפירא אמרה: "אפשר להגיע בכל יום ולצלם את חדר ההמתנה לטיפולים, הייתי שמחה לקחת את החדר כמודל לדו קיום בעיר בית שמש, ג'ינס לצד פאה חילוניים עם חרדים, כולם ביחד ובהרמוניה. אנחנו מנסים לתת מענה מתאים לכולם החרדים כמו שאר האוכלוסיות מרגיש פה ממש בבית."

כיצד המוסד מתקיים כלכלית?

"זו עמותה הפועלת כמלכ"ר. רוב ההכנסות מגיעות מקופות החולים, תקציב של כ- 3 מלש"ח בשנה. כ- 2 מלש"ח מקופ"ח ומעט מתשלום הטיפולים. התשלום המתקבל  מקופ"ח הוא כ- 2/3 מעלויות הטיפול, ה- 1/3 הנוסף הוא מה שחסר לעמותה בשוטף והוא לא מכסה את עלויות העסקת העובדים, משכורות, זכויות העובדים, הבראה, ימי מחלה, הכשרות מקצועיות וכו'. משך השנים הצלחנו לגייס כספים מתורמים פרטיים, קרנות ממשרדי הממשלה השונים, אבל בשנים האחרונות יש פחות ופחות כסף. בשנתיים האחרונות בעיקר אנו נתקלים בקושי לגייס כספים מתורמים מחוץ לעיר ובכלל מתורמים פרטיים."

אציין, כי זיוה מייסדת ומשמשת כמנכלי"ת העמותה לא מקבלת שכר ועושה עבודתה האינטנסיבית בהתנדבות. בנוסף, העמותה "משכירה" את מבנה העמותה השייך למשפחת שפירא – בחינם וללא תשלום עבור השכירות!! לא מובן מאליו. ובכל זאת משפחת שפירא מרגישה כי העירייה מתנערת מבקשתה לעזרה וסיוע במימון העמותה.

לפני 5 שנים, בית שמש זכתה להיות בין הערים המקבלות מימון מ- 5 משרדי ממשלה במסגרת התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, ולמען פעילות לטובת התושבים. והעירייה בשיתוף רשת המתנסים בעיר פתחה שלוחה ומרכז דומה בפעילותו למרכז רקפת, במתנ"ס מאירהוף בגבעת שרת. הדרישה של שפירא כי העירייה תסייע גם למרכז הפועל במתנ"ס וגם לעמותת רקפת - שווה בשווה. מאחר והעירייה מממנת את המרכז במאירהוף ומתעלמת לחלוטין מתמיכה בעמותת רקפת כעמותה ייחודית המוכיחה עצמה כמוצלחת ביותר ונותנת מענה למאות ילדים ולמענם. שפירא קיבלה לפני כשלוש שנים את מגן שר הרווחה, אלי ישי על פועלה למען הקהילה. שפירא מרגישה 'כילדה חורגת', שמחמיאים לה כל הזמן אולם מתעלמים ומתנערים מבקשותיה לסיוע לטובת המטופלים.

משפחת שפירא

מה היחסים שלך עם העירייה?

"קיבלנו משך השנים הרבה מאוד מחמאות מהעירייה על פועלנו למען ילדי העיר, כולם מדברים עלינו יפה ורק בהקשרים מקצועיים הישגיים וטובים, אך, ברמה הפרקטית יש מעט מאוד שיתופי פעולה עם העירייה באמצעות מח' הרווחה שברמה המקצועית אנחנו בקשר איתם בגלל המטופלים. לפני 5 שנים כאשר החלה את פועלה בעיר התכנית הלאומית, הייתי חברה בתת ועדה של הגיל הרך, לקחתי בה חלק מאוד פעיל, ברכתי על התכניות החדשות כי ראיתי את טובת הילדים. וכאשר החליטו לפתוח את היחידה להתפתחות הילד במתנ"ס, התנגדתי לעניין כי חשבתי שנכון היה לאגד את כל המשאבים תחת קורת גג אחת. היה מי שפירש בעירייה את התנגדותי כאינטרס אישי שלי. בפועל העירייה רצתה יחידה משלה, והתייחסותם למרכז רקפת הוא כגורם פרטי!?

ומיותר לציין, כי העירייה מפנה לטיפול ליחידה במתנ"ס. אני בפירוש מרגישה כבת חורגת מאחר וההתייחסות אלינו כגורם פרטי מרגיזה אותי מאוד מאחר וכולנו בלי יוצא מן הכלל משקיעים את כל הנשמה ומעל ומעבר אך ורק לטובת הילדים. ברור לי כי אם העירייה לא תסייע לנו בהקדם נצטרך לסגור את העמותה ו- 1500 ילדים יצטרכו לחפש להם בית חדש. המחשבה כי 45 עובדים יאבדו את מקום פרנסתם מדירה שינה מעיניי כבר חודשים רבים.

בפועל, נפגשנו עם רה"ע משה אבוטבול, איריס צור מנהלת הרווחה ועם נציגת התכנית הלאומית, שהייתה בחופשת לידה ולכן הפגישה בינינו התעכבה, עד לאחר החגים. הצגנו את הבעייתיות ואת הבקשה שלנו להשתתף חצי בחצי במימון התכנית, ותשובתם הייתה: "לא נראה לנו שיש לחלק את התקציב" - בין מרכז רקפת והמרכז להתפתחות הילד במאירהוף. אני חייבת להודות שההרגשה שלי שבעירייה חושבים כי משפחת שפירא תורמת אז שימשיכו לתרום..

לכן, לפני כשבועיים תבענו את עיריית בית שמש והמתנ"ס בכדי לבקש חלוקה צודקת של התקציב. אחד הנהלים בתכנית הלאומית הוא לערוך מיפוי מחדש של הצרכים בעיר בהקשר זה ולמיטב הבנתי זה לא נעשה. בית שמש גדלה ב- 5 שנים האחרונות בבית שמש הותיקה וברמב"ש, ומבחינה מספרית ישנם יותר ילדים ברמב"ש, ואני לא מצליחה להבין, המרכז עובד מצוין ונותן שירות גדול וטוב ולא עושים כלום בכדי לשמור עליו??!!"

ישנו פרט שתושבים והורי המטופלים אינם מודעים לו כי מרכז רקפת הוא עמותה. מאחר והורים שמגיעים אלינו לטיפול דרך קופות החולים עם התחייבות יוצאים מנקודת הנחה שהם שילמו עבור הטיפול, ולא כך הוא. אנחנו עמותה לכל דבר ועניין והעובדה שעד כה הצלחנו לגייס כספים למען העמותה בכדי שהיא תמשיך לפעול אינה משנה את העובדה שבשנתיים האחרונות אנחנו באמת מתקשים להחזיק אותה באופן שוטף ותפעולי."

כיצד בא לידי ביטוי הקושי הכלכלי?

"אני עסוקה בהתייעלות ובחיסכון כל הזמן. בהפחתה בשעות הדרכה פרטנית כעת היא נערכת בקבוצות בכדי לחסוך בעלויות. אם בעבר הלא רחוק שילמתי שעת עבודה לצוות המקצועי שיכתבו דוחות היום אני לא יכולה והדוחות נכתבים תוך כדי עבודה. בעבר תמכתי כספית באנשי הצוות בהשתלמויות מקצועיות היום אני לא עושה זאת, נערכו קיצוצים במשרות ניהוליות ועוד. אני מקצצת היכן שניתן ועושה כל שביכולתי רק בכדי לא לפטר עובדים, המחשבה קשה מנשוא.."

מרכז רקפת

מה את אוהבת בבית שמש?

"יש בעיר מערכת חינוך מצוינת. כל ילדיי התחנכו כאן. הם הלכו לתנועות הנוער בני עקיבא ואריאל, מה שהפגיש אותם עם אוכלוסיות מגוונות שהעשירו אותם מאוד. אנחנו גרים בשכונת שיינפלד בקהילה תומכת. אני אוהבת את השקט שיש כאן, והיום את השפע שיש בשירותים בעיר. אני מאוד אוהבת את החיבור בין האוכלוסיות בעיר ובעיניי צריך להתחבר הרבה יותר. יש בבית שמש משהו מעניין עולים מול ותיקים, חרדים מול חילוניים ספרדים מול אשכנזים, מיקרוקוסמוס של העולם יש בעיר הזו. אני הולכת לחדר כושר במט"י, ושם ניתן לראות את הגלריה והמרקם בין האוכלוסיות. זה מעניין. ואני לא מוותרת על בית שמש. לדוגמא: דוד בעלי נוסע למשרד שלו בכל בוקר ברכבת. יש לנו בבית ספר תורה קטן, בכל יום שני וחמישי הוא לוקח אותו וברכבת יש מניין בו הם מקיימים מידי בוקר תפילה, בשמונת ימי החנוכה יש עניין לקרוא בתורה בכל שמונת הימים והוא עשה זאת עם קבוצת האנשים ברכבת בדרכם לעבודה. יש משהו יותר יפה ומחבר מזה?"

מה משמח אותך?

"הנכדות שלי. להיות עם המשפחה שלי, ושקיעה מולה הים משמחת אותי כל כך.."

מה מעציב אותך?

"אנשים לא ישרים. שקרים ואי צדק."

מה את מאחלת לעצמך?

"אני באמת מאחלת כי נצליח לעבור את המשבר ונגייס מהעירייה מימון, ומתרומות חיצוניות בכדי להמשיך את העבודה החשובה שאנו עושים עם הילדים. המאבק וההתמודדות שואבים ממני הרבה אנרגיות. וברמה האישית אני מרגישה שלא אוכל לקחת את הנטל הזה עוד זמן רב. אני מרגישה שאני נושאת עול מאוד גדול ויש גבול לנתינה. אני לא לבד במערכה הזו ובהחלט יש לעירייה יכולת ואפשרות לעשות מאמץ ולסייע לפרויקט החשוב הזה להמשיך ולהתקיים. אני שמחה שצוות העובדים מודע לנעשה הם מעודדים ותומכים בנו מאוד.

חשוב לי להדגיש כי מרבית הילדים הם "רגילים" עם קשיים יחסית קלים, אבל אם לא נטפל בקשיים האלו בזמן, הם יהפכו לקשיים גדולים ועצומים יותר, והם בדיוק אותם הילדים שנושרים מבתי הספר, מתדרדרים לאלימות ומשם הדרך ברורה. לכן, ההתערבות שלנו היא קריטית למענם, למען הוריהם ולמען חברה טובה ובריאה יותר.

בנוסף, כ20% מהטיפולים שלנו הם בילדים עם צרכים מיוחדים- ילדים עם תסמונת דאון,  שיתוק מוחין ואוטיזם, אז ברור לכול כי עבורם המשך המסגרת הטיפולית היא קריטית ביותר.

אני רואה את הפתרון בשילוב, חייבת להיות אמירה עירונית במעשים ולא רק במחמאות כפי שקרה עד כה. אני מקווה שבעירייה מודעים לחשיבות מרכז רקפת והמשמעויות האנושיות, הטיפוליות והמקצועיות שאנו מספקים."

טיפול בילדים ברמה המקצועית ביותר

ביקשתי את תגובת העירייה לעתירה שהוגשה נגד העירייה ע"י מרכז רקפת, להלן תגובתה:

"העירייה דוחה את הטענות וסבורה כי העתירה מופרכת וחסרת בסיס וכי הדברים יפורטו בפני כבוד השופט בבית המשפט.

העירייה רואה בחומרה את ניסיונה הפסול של העותרת לבסס טענותיה על נימוקים של אפליה וגזענות תוך ניסיון להעלים את העובדה כי העירייה מעניקה שירותים לכל אוכלוסיות העיר מבלי לבדל או לקפח מגזר זה או אחר.

הדברים חמורים לנוכח העובדה כי אף ברמה העובדתית טענות העותרת תלושים מהמציאות."

את העתירה נגד העירייה הגישו דוד וזיוה שפירא לפני כשבועיים, עד לקיום הדיון בעתירתם ייקח מעט זמן. נחמץ הלב לבקר במרכז המדהים ולחשוב שחלילה המפעל החשוב הזה ייסגר עקב חוסר תקציב. חשוב כי מי שעיניו בראשו בהנהלת העיר יעשה מאמץ עילאי לסייע לעמותה להמשיך לפעול, לגדול ולהתפתח לטובת 1500 ילדים מטופלים ו- 45 עובדים שיפוטרו ויישארו ללא מקור פרנסה.

כולי תקווה, כי העניין יוסדר על הצד הטוב ביותר ולטובת הצדדים, אך בעיקר לטובת אותם ילדים רכים – המטופלים.