מטרת המאמר הזה היא לא לנתח את הגמר. כשבועון, יוצא עיתון זה כמאה שעות אחרי סיומו של הטורניר ולאחר שכל הפרשנים כיסו כמעט כל זווית אפשרית.

המונדיאל בהחלט מסתיים בתחושה של טעם טוב בפה. נכון, מאז 1958 אין לנו ממוצע של יותר משלושה שערים למשחק, אבל 172 שערים הם שיא לעידן 32 הנבחרות (171 ב-1998 וב-2014). גם התקדים של 1962 (ברזיל האלופה שומרת על הכתר) לא שוחזר, אם כי היינו קרובים לכך. נמשיך על ציר הזמן: שיא אחד של 1966 שוחזר (לא, אנגליה לא אלופה) – שלושער לשחקן אחד בגמר, לראשונה מאז ג'ף הרסט האנגלי. שאפו אמבפה. 52 שערים בשלב הנוק אאוט – שיא כיבושים מאז הונהגה השיטה ב-1986.

אז זהו, תם עידן 32 הנבחרות וב-2026 יהיו 48 נבחרות. לדעת פרשנים רבים, זו הגזמה. לכל מי שמפנטז על העפלה ישראלית, אין לי חדשות טובות – הייצוג האירופי יגדל מ-13 ל-16 בלבד. דיספרופורציה מוחלטת לייצוג של תשע נבחרות אפריקניות (עם אופציה לנבחרת נוספת מהפלייאוף) ושמונה אסייתיות (כנ"ל). אז למה להתייאש מישראל? תסתכלו על השמות הבאים: איטליה, רוסיה, שבדיה, אירלנד, יוון וסקוטלנד. לא ראינו אותן בקטאר. הנבחרות הנ"ל יילחמו על הכרטיסים העודפים. אנחנו לא שם.

האם סדר גודל זה של הרחבת הייצוג לאסיה ולאפריקה מוצדק? שאלה טובה. נכון, במונדיאל זה נקבע שיא של נבחרות מיבשות אלה שעלו לשמינית הגמר. ועדיין, האם לנבחרות הדרג שמתחתיהן יש מקום בהצגה הטובה בתבל? אולי לאפריקניות כן. ניגריה, מצרים וחוף השנהב לא השתתפו הפעם ובהחלט יש להן מקום. ומי הבאות בתור באסיה? בחריין, עיראק, אוזבקיסטן, תאילנד ועומאן. רק תדמיינו משחק בין אחת הנבחרות הנ"ל לקוסטה ריקה. תבחרו מה פחות גרוע ומגעיל: 0:0 משמים או 6:6 בסגנון של ליגה ג' אצלנו.

נכון, גם נבחרות אירופאיות שסיימו את המוקדמות במקום הראשון בבית (בלגיה, גרמניה, סרביה ודנמרק) הלכו הביתה אחרי שלב הבתים בעקבות הפסדים לנבחרות מיבשות 'נחותות'. מאידך, מי יכול לחזות מי תהיה הבכירה שתאכזב ומי הסינדרלה שתיכנס ללב?

ובכלל, האם מישהו אי פעם שאל מדוע כל כמה שנים מגדילים את מספר הנבחרות? פשוט מאוד. בכירים בפיפ"א רוצים לשמור על תפקידם או להתקדם. הדרך הקלה היא לקבל את אצבעות מדינות העולם השלישי בהצבעה שיש להן אינטרס לתמוך בה. זה הרבה יותר קל מאשר להעביר החלטה אנטי ישראלית בעצרת האו"ם.

בעוד 16-20 שנה יקפוץ לנשיא פיפ"א הפיוז והוא יחליט שמגדילים ל-64 או ל-80... מי ערב לכך שזה לא יקרה? החלטה שכזו מרוקנת מכל תוכן את כל המוסד הזה שנקרא 'מוקדמות'. אולי כבר בשנים הקרובות לא תהיה להן כל משמעות.

ומה הפתרון? לדעתי, ביטול החלוקה ליבשות ומעבר לחלוקה לרמות על פי המודל המוכר לנו מ'ליגת האומות' באירופה. עם תוצאות כמו שסיפקו לנו יפן ומרוקו במונדיאל הנוכחי, אני סמוך ובטוח שגם במתכונת שכזו יישמר ייצוג הולם לכל היבשות, נקבל את הנבחרות הטובות ביותר בישורת האחרונה והכי חשוב – תינתן הזדמנות שווה לכולן – מארגנטינה ועד סרי לנקה.

ועכשיו לצל"שים

אז זהו זה, תם עידן 32 הנבחרות. שבעה מונדיאלים היו בעידן הזה. תשע נבחרות זכו להשתתף בכל שבעת הטורנירים: אנגליה, ארגנטינה, ברזיל, גרמניה, דרום קוריאה, יפן, מכסיקו, ספרד וצרפת.

מצטיינת העידן היא צרפת עם שתי זכיות ושתי סגנויות, אחריה גרמניה עם זכייה אחת, סגנות אחת ושני חצאי גמר. ברזיל שלישית עם זכייה אחת, סגנות אחת וחצי גמר אחד. האלופה הנוכחית ארגנטינה זינקה למקם הרביעי עם זכייה אחת וסגנות אחת. את מקומות 5-6 חולקות ספרד ואיטליה עם זכייה אחת. במקומות 7-8 הולנד וקרואטיה עם סגנות אחת ושתי הופעות בחצי הגמר. את רשימת המצטיינות סוגרות שבע נבחרות עם הופעה אחת בחצי הגמר.

16 נבחרות ניצלו את ההגדלה ל-32 ורשמו בין השנים 1998-2022 הופעת בכורה במפעל. המצטיינת שבהן היא יפן, שכאמור השתתפה בכל שבעת המונדיאלים האחרונים ובארבעה מתוכם עלתה לשמינית הגמר.