לא פעם נוהגים אנו להתלונן על חוסר המעש של הממשלה בהתמודדות עם משבר האקלים, אבל האם פועל כל אחד מאתנו כדי לתרום את חלקו בבחירות האישיות ובסגנון החיים כדי להפחית את הזיהום ולפעול בצמצום? כדי שטביעת הרגל הקולקטיבית של מדינת ישראל תפחת משמעותית, הרי שכל אחת ואחד מאתנו יצטרך לצרוך באופן אחראי, אתי ומוסרי כלפי הדורות הבאים. במקום ברהבתנות, ייטב אם נבחר בצניעות; במקום לבחור בשפע, נבחר באופן מדוד רכישה של מוצרים בהתאם לצרכים שלנו לאותה תקופה קרובה.

כדי לחולל שינוי אמתי להתמודדות עם משבר האקלים והשלכותיו, נדרשת התגייסות לא רק מצד הממשלה ושינוי מדיניות, חקיקה ויישום החלטות שמקדמות קיימות סביבתית וחברתית, אלא גם נדרשת התגייסות מצד הציבור שמורכב מצרכנים רבים שישנו את דרכו - לא מתוך חקיקה או כפייה, אלא מתוך בחירה חופשית וממודעות והבנה שמשאבי העולם הולכים ומידלדלים ולא תיתכן צמיחה לנצח.

איך נעשה זאת? אם נאכל פחות בשר אדום, נחסוך בצריכה של חשמל ומים, נשתמש בתחבורה ציבורית, נלך ברגל או באופניים ככל שניתן, לא נזרוק אוכל כי פג תוקף, אלא רק אם באמת מקולקל. אלה רק כמה דוגמאות מתוך עשרות צעדים שאפשר לנקוט בהם כדי להקטין את טביעת הרגל האקולוגית של כל אחת ואחד מאיתנו.

מדינת ישראל התחייבה יחד עם רוב מדינות העולם להגיע לאפס פליטות עד 2050, אבל היא כלל לא ממהרת לקדם את ההחלטות ואת החקיקה שנדרשות לכך. ממשלות קמות ונופלות בקצב מהיר מדיי ולעתים נוח לטעון שזו הסיבה שלא מתקדמים לעבר פתרונות למשבר האקלים ברמה הלאומית. לעתים, מהווים האיומים הביטחוניים מבית ומחוץ 'תירוץ טוב' עבור מנהיגים ליישם תוכניות בתחום, בשעה שאנו שוכחים כי משבר האקלים מהווה איום קיומי לא רק במדינה או באזור מסוים, אלא איום קיומי לכלל האנושות. לפיכך, אין לאפשר שום הצדקה לשום מנהיג שמבקש לדחוק את הנושא מסדר היום הלאומי, גם לא עבור ממשלה שהתחלפה.

במצב הנוכחי של קיפאון ממשלתי בנושא התמודדות במשבר האקלים, עלינו להבין ש'הכדור' - במקרה זה כדור הארץ - באמת בידינו. מי אנחנו? אנחנו הציבור הישראלי, שגדל על עקרונות וערכים מצוינים, שלצערי, לא הוטמעה החשיבות של להצניע את דרכנו - אם זה בצריכת מזון, בגדים ומותרות, שבהכרח אם נצמצם ונגביל רכישה בתחומים הללו, הרי שכאזרחים תהיה זו תרומתנו למאמץ הלאומי להתמודדות עם המשבר.

אין בכוונתי לשדר פסימיות, אלא דווקא להגדיל ולהעצים את התרומה הפוטנציאלית של הציבור הרחב, למען יהוו דוגמה להתנהגות אזרחית, צרכנית ומוסרית. נשמע לכם בלתי אפשרי? הרי שכבר עכשיו יש ניצנים רבים בקהילות שהרימו את דגל הקיימות החברתית, הסביבתית והכלכלית. אפשר למצוא קהילות כאלה ברוב ערי ישראל, אם זה דרך גינה קהילתית פעילה בשכונה, במאמץ תושבים לשמר ערכי טבע חיוניים, בקיבוצים עירוניים, בעסקים שבוחרים באופן עצמאי את נוהלי הקיימות (שהמדינה טרם הכתיבה חוקים), בארגונים שקמו כגון: 'מוסללה' בירושלים ובמגוון הקואופרטיבים שפועלים בכל תחומי החיים.

כיום, מצויות מדינות ה-OECD בחשש גדול ומתמיד שמא הודו וסין - שנחשבות למדינות מזהמות - וכעת גם אפריקה, עלולות לאמץ את דרכי המערב ברמת הצריכה הבזבזנית; ומנגד מציבות לעצמן מדינות יעדים לצמיחה כלכלית שמחייבים גידול בצריכה ובזבוז משאבים. פה מתנגשים העולמות בין הצורך בקיימות ובין הרצון של המדינות לצמוח. מחקרים כבר הוכיחו שאין מתאם בין צמיחה כלכלית לבין איכות חיים מיטבית.

זו שעתה היפה של האזרחים והאזרחיות לקחת חלק ולהצטרף לתנועות אזרחיות שצומחות בתחום ודוגלות בצמצום הצריכה, ובכך לחולל את השינוי כבר אצלנו. השאר יצטרפו.