בפרשת תרומה מתחילה ההיסטוריה המקדשית של עם ישראל. לראשונה, נבנה משכן לה', בית שדרכו שוכנת השכינה בעם ישראל ובלעדיו - השכינה בגלות.

כולם עסקו בהקמה של המשכן וכליו - מי בתרומה ומי בבנייה ממש.

מצווה ה' את בני ישראל "ועשו ארון עצי שיטים. אמתיים וחצי אורכו ומה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו" (שמות, כ"ה, י').

לעומת יתר כלי המקדש שעליהם נצטווה משה "ועשית", לגבי הארון אמר ה' "ועשו".

בעלי התוספות מסבירים את שינוי הלשון בכך שהכול חייבים לעסוק בארון מפני כבוד התורה שבתוכו.

ה'אור החיים' הקדוש מוסיף על הדברים, שאין התורה יכולה להתקיים בשלמות אלא על ידי כלל ישראל, שהרי הכוהנים אינם מקיימים מצוות כ"ד מתנות כהונה, הישראלים אינם מקיימים מצוות עשה הכרוכות בעבודת הקורבנות והמקדש, וכן על זה הדרך, "ובכללות ישראל יקיימו כללות עיקרי התורה ולכן אמר 'ועשו', כי על ידי כולם נעשית התורה".

מתוך "ותן חלקנו" שבהוצאת "מאורת הדף היומי", כרך מ"א, שבט תשע"א, עמ' 284.