במסגרת "החפירות הארכיאולוגיות" שאני מבצעת על בסיס קבוע, ישנן כל הזמן שאלות מסקרנות שעולות על הפרק. אז לקוראת הנאמנה שלי, העונה לשם מינה צמח, הנה שאלה ששווה סקר בקרב בנות המין החזק:
מה תעדיפי לקבל, מתנה אחת גדולה או מתנות קטנות?
אם תשאלו אותי, כל חיי אהבתי מתנות קטנות. לא יודעת בדיוק מה, אבל אולי זו התחושה הכיפית של לפתוח בכל פעם משהו חדש ומפתיע ושוב לגלות משהו נוסף שעושה לי טוב. תמיד דאגתי לפזר סביבי את המתנות בכל מיני מקומות, על מנת שבכל פעם יציף אותי הזיכרון של התחושה המשכרת הזו. כשהתקרב קול צלצול הפעמונים שבישר לי שאני נכנסת למועדון ה – 40 המכובד, הבנתי שהפעם אני חייבת להעניק לעצמי מתנה מיוחדת במינה..., הבטחתי לעצמי שאני משאירה את זיכרונות העבר מאחוריי, ופותחת דף נקי וחדש! (ההבטחה ניתנה לא לפני שירדתי על עצמי שאני חופרת!)  מספיק עם תובנות והבנות ושאר מילות אימון ותעברי לתכל'ס, אז אכסנתי את כל הזיכרונות בקופסא יפה ועברתי לתכל'ס, כי תכל'ס, אין כמו מילת שוק כדי להחזיר אותי לאיזון...
וכך מצאתי את עצמי בסיום החגיגות, מתבגרת, בת 40, מונחת על הספה בין צלופנים וסרטים וורודים, שנתלשו מהמתנות שנמצאות מכל עבר, מחויכת מאוזן לאוזן, נפרדת מאחרון האורחים ומיד אחריו מגלגלת החוצה את קופסת הזיכרונות ומצהירה קבל עם ותלתלים, שאני המתנה הגדולה ביותר!!
אני היא המתנה בקופסא הוורודה, שנכנסת לחדר על גלגלים וטומנת בחובה המוני מתנות קטנות, שכמו עומדות בתור לגלידרייה, מצפות כבר לפרוץ פנימה, ברגע שדלת הזכוכית תנוע על המסילה. כך ממתין הטוב שבי בסבלנות רבה, לרגע המיוחל שבו יעמוד מולי האדם שראוי לקבל אותו.
וכשם שנפתחה הקופסא הוורודה, כך פתחתי את עצמי לילדיי, פתחתי את עצמי לרעיון שאני מאושרת/מעושרת, ובעיקר פתחתי את עצמי לאהבה.
ולא שבאמת ידעתי מה מסתתר מאחורי המונח הזה, אבל אני כבר התחלתי לדמיין.., דמיינתי את עצמי מקבלת אהבה, דמיינתי את עצמי כנסיכה הראויה ליחס של נסיכה, דמיינתי גבר שמפנק אותי ודואג לי, לא כי אני זקוקה לדאגה ו/או פינוקים, אלא כי אני ראויה להם!
בדמיוני הגבר שלי לא מפחד לדבר על מה שהוא מרגיש וחווה, ברגע מסוים או בכלל.  הגבר שאיתי מבין את עוצמתה של האישה שלצידו ולא מאבד לרגע את גבריותו.   דמיינתי את הגבר שלי שולף ממני את הנשיות והרכות שבי וממלא בהם חורים בליבו ונשמתו. דמיינתי גבר שמזהה במיידית את הנפש העדינה בתוך האני הגדול שלי. דמיינתי גבר שמביט לתוך עיניי ואומר לי, שהמציאות איתי עולה על כל דמיון...
אז כשאענה לנציגה של מכון דחף לשאלת הסקר שלה, אני אשמח לומר לה שאני מאלו שמעדיפות מתנות קטנות, כי ממילא הן תיצורנה מתנה אחת גדולה.

שלכם באהבה,
שלי