אורלי לוק, 49, נשואה לדני, כלכלן, אימא לתום 21, חיילת בגל"צ – מפיקה בתוכנית של רזי ברקאי ועורכת התוכנית של רינו צרור. גל בת 17.5 חיילת ביחידת ההסרטה של חיל האוויר, ורועי בן 14, תלמיד בביה"ס האזורי בקיבוץ צרעה. גרה בשריגים ליאון מזה 19 שנה, בעלת תואר ראשון במדעי המדינה ותואר שני בקומוניקציה ועיתונות מהאוניברסיטה העברית.
ערכתי כתבה עם אורלי לפני כ- 9 שנים מיד לאחר שהשתתפה בתכנית הטלוויזיה 'אימא מחליפה' ועוררה סערה במדינה בשאלה מה תפקידה של האישה / רעיה בחיי משפחה. אורלי, כשנויה במחלוקת בגלל מי שהיא, לטוב ולטוב יותר (: היא בתו של עמרם לוק ז"ל וניקול שתיבדל"א, שכיהן כראש המועצה בבית שמש. ונצר לשושלת לוק, משפחה מכובדת וממייסדי העיר.
אורלי במהלך טיול בסלובקיה
יש לך זיקה לבית שמש כיום?
אין לי קשר ממשי לבית שמש היום, מלבד, לקבוצת נשים חרדיות מבית שמש שביחד עם קבוצת נשים ממטה יהודה מנהלות דיאלוג במסגרת פרויקט שנקרא 'נשים נהדרות'. (פרויקט של שותפות 2000 בהן נשים חילוניות, דתי"ל וחרדיות מנהלות דיאלוג במשותף ובסוף הפרויקט הן יצרו כמה סרטים ביחד). והקשר הנוסף הוא שאני מקיימת בעיר פגישות עבודה בבתי קפה."
מה את עושה בימים אלו?
"יש לי את 'מרגו' שפתחתי מחדש לפני כחודשיים בחוות הסוסים הרי יהודה, בצור הדסה. עסק שמלווה אותי כמה שנים ועבר כמה גלגולים. מבית הקפה בצרעה, משם לבראנצי'ם בימי שישי ואירועים סגורים ופרטיים. לצערי נאלצתי לסגור בגלל בעיות של הקיבוץ מול מינהל מקרקעי ישראל. ארזתי את מרגו והקפאנו אותו למשך שנה מאוד מעניינת בעבורי ועכשיו עברנו לחווה היפה. כיום מרגו משמש לאירועים אינטימיים. המקום מהמם ביופיו ופסטורלי על רקע נופיה היפים של הרי יהודה.
העניין השני שאני עסוקה בו הוא מסע ראלי שעשיתי בחודש מאי האחרון, הייתי נציגה אחת מתוך 6 נשים שייצגו את ישראל בפעם הראשונה בתחרות "אלגו אוריינט ראלי", מסע של 111 צוותים בכל צוות 6 אנשים סה"כ 666 משתתפים, שנוסעים ב- 333 מכוניות, בנות 20 שנה ומעלה בכבישים מגרמניה עד ירדן, 7000 ק"מ, בנהיגה עצמית, תוך כללים מאוד ברורים ומוסכמים. כמו איסור לנסוע בכבישי אגרה או אוטוסטראדות, איסור להשתמש בג'יפיאס – רק ניווט עצמי ועוד.
נסענו מגרמניה לאיסטנבול בשלושה ימים משם יצאנו עם ספר ומשימות מצחיקות והזויות, המסע הזה נערך בחסות מלך ירדן כמסע הומניטארי, בדרכים עברנו במחנות פליטים ותרמנו חבילות סיוע. המסע הוא שילוב נדיר של הרפתקאות ותרומה לקהילה. הוא נערך משך 24 ימים, 600 גברים ו- 50 נשים, מסע שבהגדרה נחשב מאוד גברי.
אחרי תורכיה עברנו לישראל במעבורת וחצינו אותה, משם נסענו למדבריות בירדן, כשחלק מהמכוניות שבקו במדבר. הפינאלה של המסע המרתק היה במלון בצד השני של ים המלח – ירדן. השנה, הזמינו אותי מהנהלת ראלי בגרמניה, לארגן משלחת של שלום. בימים אלו אני בונה קבוצה של 2 נשים פלסטינאיות, 2 נשים ישראליות ערביות ו-2 נשים יהודיות ישראליות שהן נינה באלס משריגים ואנוכי. המטרה היא לנסות לגשר בין פערים ומחלוקות ולנגוע בבסיס של רצון לחיות בשקט ושלווה תוך כיבוד והבנת האחר. בימים אלו אני מגייסת ספונסרים שהאג'נדה שלהם הוא שלום עולמי.
הפרויקט השני שאני עסוקה בו בימים אלו להביא לארץ 50 נשים גרמניות – נשות עסקים, שיעברו מסע ראלי בארץ בן שבוע ימים, תוך אתגרי שטח ומשימות הקשורות בתרבות של נשים. בין היתר אפגיש אותן עם נשות עסקים ויזמיות כמחבר ושפה משותפת. בעיניי, יזמות נשית בגרמניה ובמדינות נוספות בעולם לא מפותחות כמו בארץ.
הפרויקט השלישי נולד תוך חברות עם חיה יוסוביץ, חברתי החרדית מ'נשים נהדרות'. ארגנו יחד ב- 01/09, משלחת של נשים ישראלית, נסענו ללוות ילדים יתומים שעלו לכיתה א' מבית יתומים באודסה. במשלחת השתתפו מיקי חיימוביץ', רונה רמון, הרבניות הדסה פרומן ועדינה בר שלום. נחשפנו למפעל חיים מרתק ומדהים שהוא סוג של הצלת חיים. רב הקהילה באודסה הקים מוסדות חינוך ותרבות לילדים יהודיים ופעילויות וחיי קהילה מאוד מרשימים ומעוררי השראה. הוא הבין שיש הרבה ילדים יהודים יתומים ברחבי אוקראינה ואודסה במוסדות ממשלתיים. קיבץ אותם אליו מגיל לידה ועד גיל 18 וחיבק אותם פנימה. המפעל שהקים מדהים, ומופעל ע"י תרומות של פילנתרופים מארה"ב ואנגליה. הנסיעה הזו השפיעה עליי מאוד מאחר ואני לא מעורבת בנושאים קשים של החיים. אני עושה הפקות וזו ההתמחות שלי של מסיבות, חגיגות, ירידים, אמנות ומוסיקה ונפלתי למקום קשה.., ואמשיך לעשות אותו באהבה. אנחנו רוצות להרים משלחת בכדי לחגוג בת מצווה לילדות בבית יתומים, נגייס נשים ואנשי עסקים שירצו לתרום לכך. אני חייבת להודות שניתן להבין מהביקור שם שהילדים מאושרים מהחיים בבית יתומים בכל מובן."
חזרה השבוע ארצה מפרנקפורט
אני מבינה שחזרת לפני יומיים מפרנקפורט מיריד ספרים?
"נכון. לפני כשנה הוצאתי לאור ספר ביכורים פרי עטי שנקרא "מי מנקה את תקרת הזכוכית". הספר מספר שני סיפורים מקבילים מחיי. את השתתפותי בסדרה 'אימא מחליפה' שמציג את הפן הפופולארי – השתמשתי בסיפור הזה להביא את האמיתות שלי על החיים, ועל דמות האישה המצחיקה וההזויה של האישה אותה החלפתי. לאחר התוכנית הבנתי שאני הלא נורמאלית מבינינו, מאחר ורוב הנשים חיות כמו אותה אישה...
הסיפור השני הוא הגשמת חלום של אישה המגיעה לתובנות. אישה שמחליטה לממש חלום נשגב מרשימת מטרות מדורגת – לפתוח מסעדה. מאחר והיא אסרטיבית ומגשימה את חלומה היא מספיק אמתית ומחוברת לעצמה בשביל להודות שהגשמת החלום הופך לסיוט עבורה ודרוש אומץ רב להודות ולהמשיך משם לחלום אחר. החוזק הגדול יותר הוא להודות שזה לא ממש חלום, לא להתייחס לכך ברצינות רבה מידי וזה הזמן לעבור לחלום אחר.
יריד הספרים בפרנקפורט הוא היריד המקצועי הגדול בעולם למולי"ם וסוכני ספרים מכל העולם. הלכתי במטרה לעניין מוציאים לאור לתרגם את הספר לשפות נוספות. היו לי שם פגישות מעניינות. אני מאוד רוצה לתרגם את הספר לערבית. הספר הוא נקודת מבט פמיניסטית והן לא חיות כנשים חיי חירות כחופשיות ועצמאיות. כל מה שלי יש הייתי רוצה שיהיה לנשים. נשים בכל העולם הן עדיין לא נשים חופשיות בהגדרה.
בדיעבד, החלום שלי היה לכתוב ספר. בעיניי חלומות הם סוג של אתגרים, יש אנשים שחולמים לטפס על האוורסט וכשהם מגיעים לשם הם אומרים נו אז מה עכשיו?! אז אולי נחפש הר פחות גבוה לטפס עליו. כך אני רואה את החיים ומציעה לכלל הנשים לחיות ולא להיתקע בשום מקום. הספר מוגדר כפמיניסטי, אבל כל הנשים שקראו אותו ראו בו משהו מצחיק, משעשע, קולח וזורם.
בימים אלו אני כותבת ספר נוסף ומפולפל (והוא פחות מתאים לנערות צעירות) שדן בשאלה האם תתכן חברות אפלטונית בין גבר ואישה?"
רק מלשמוע את אורלי מספרת על הערוצים המקבילים בהם היא עוסקת ובפרויקטים השונים, מעט התעייפתי. לא חלילה כאדם עצל אלא, בכמות האנרגיות שנדרש בכדי לעסוק בפרטי פרטים של הפקות מורכבות אך מאוד מעניינות יאמר לזכותה. מי שיושב מולה רואה אישה תמירה, אצילית וזקופת מראה וקומה שמדברת בשלווה, אך יכולתי לשמוע (בדמיוני) את גלגלי ההנעה במוחה הקודח.
למרות שאת לא גרה בבית שמש את מודעת למה שקורה היום בעיר?
"ברור שכן. יש לי חברים חרדים ואני יכולה להבין את זכותו של כל אדם לחיות בעיר הזאת. כל עוד הוא משלם מיסים ואת חובותיו זכותו לקבל את מה שמגיע לו. הייתי בחו"ל כשהיה המאבק על איזה ביה"ס (התכוונה לשפות ותרבויות) ואני לא מצליחה להבין למה לילדים חרדיים לא מגיע ללמוד בבתי ספר ראויים כמו לכל תלמיד? אני לא בעד לקפח אף אוכלוסיה. יש בבית שמש בעיה שהיא כללית לכולנו כמדינה ובכלל. לכל האוכלוסיות יש בעיה, ובעיניי ההתנצחות מיותרת. במקום שנתאחד במחשבה כיצד לתת פתרונות אנחנו מתנצחים. לאף אחד במדינה לא באמת שמח, להרבה מאוד אנשים קשה להתפרנס בכבוד. הפתרונות צריכים לבוא מהשלטון המרכזי במדינה - הממשלה. כל אחד חושב שאצל השכן שלו יותר טוב, זה לא פתרון."
מה הזיכרון הכי יפה שלך מהעיר בית שמש?
"יש לי הרבה זיכרונות יפים. הילדות שלי הייתה מדהימה, בבית, בגן בביה"ס, הטיולים לבית ג'אמל, הנופים, אני אוהבת את האזור והשטחים הפתוחים. היה משהו מאוד נאיבי בילדות. החינוך שקיבלנו היה מדהים ומאוד נאיבי. מבית שמש יצאו הרבה מאוד אנשים מוכשרים ומדהימים. אני מעולם לא הרגשתי תחושות של קיפוח ואני לא מוכנה לקחת חלק בתחושות מעין אלו. אדם מקבל חינוך מהבית ואני חושבת שכל אדם צריך לקחת אחריות על חייו ולהגשים את המטרות שהוא מציב לעצמו. להסתכל על מה יש לו ולא על מה שאין לו. אדם צריך להעצים את התכונות הטובות והכישורים שלו, להאמין בעצמו וללכת עם עצמו. גם בעיתות משבר וקשיים. זה מזכיר לי כשסגרתי את מרגו בצרעה היה קשה מאוד אבל, הסתכלתי על הדברים הטובים שיש לי, משפחה תומכת, ילדים מדהימים וזה מה שחשוב בחיים ומשם צריך להמשיך הלאה. הרבה דלתות נפתחות אם אתה מאמין בעצמך.."
אוהבת לטייל בעולם
נחשבת תמיד לפמיניסטית את עדיין?
"אני לא אוהבת את המונח והמילה פמיניסטית ואני לא בעניין של הגדרות. אבל עדיין לא המציאו מילה חלופית (צוחקת). אני לא פמיניסטית פשוט נולדתי שווה, אני מאמינה שנולדתי שווה. אני לא רוצה לעשות עבודה שמישהו החליט עבורי, כמו לבשל, לנקות. אף אחד לא החתים אותי על חוזה משימות משעממות שמשויכות לנשים." שאלתי אז מה הילדים שלך אוכלים בכל זאת ומי עושה כביסה כשצריך? "הילדים שלי אוכלים אוכל שקונים טוב ומזין. אני בכלל צמחונית על גבול הטבעונית, אנחנו אוכלים מצוין ולא ג'אנק פוד. אני לא עומדת לבשל כל יום ואם מבשלים אז ביחד. ואת כל ההתעסקות עם אוכל אני ממש לא מבינה. לא עושה מזה סרטים ארוכים. אם אישה או גבר אוהבים לבשל ולאפות זה בסדר מבחינתי לעשות את זה. היצירה האמתית של אדם הם ילדיו כבבואה שלו, ניתן לראות אם הוא הצליח או לו. כאימא אוהבת את מה שאני רואה בילדיי. יש נשים שהן מתגוננות ומצטדקות על מה שהן עושות, לי ממש אין בעיה עם זה ואני מסכימה עם הכל. רק אני רוצה שבאמת אימהות יספרו לי מה הזמן האמתי שהן נמצאות עם הילדים בזמן איכות ומדברות איתם, ומתוך זה כמה זמן הן עסוקות בדברים אחרים? החיים קצרים בכדי לבזבז את החיים. נשים בנות 50 מסתכלות אחורה ומבינות כמה זמן הלך לאיבוד ואיך הן עצרו את החיים שלהן ולא ניתן לעצור את הזמן ולחזור לאחור."
מה משמח אותך?
"לבלות עם חברים וחברות, להיות עם המשפחה הפרטית והמורחבת. לטייל בעולם, אני מתרגשת כמו ילדה קטנה לפני כל נסיעה בעיקר ממדינות שלא הייתי בהם. אני אוהבת לעבוד העבודה משמחת אותי, ובאופן כללי אני אדם מאוד שמח."
מה מעציב אותך?
"המצב הכללי בעולם, דברים שקורים עם נשים בעולם. הכי מעציב שאישה לא מודעת לזכויות שלה, כזכות בסיסית של אישה חופשייה ומאושרת. נשים שלא מגשימות את עצמן וחיות במציאות משפילה ורודנית, ולא מצליחות להרים ראשן מעל המים. נשים שנרמסות על בסיס יומיומי וקבוע. ובכלל כל מיעוט נרדף מאוד מעציב אותי."
מעניינת הדרך שאת מיישמת את המטרות שאת מציבה לעצמך?
"הכל מתחיל ברעיון ובזיק שמתחיל להתגלגל ומבשיל אצלי. אז אני לוקחת דף נייר ומתחילה לרשום מה צריך לעשות בכדי שזה יקרה. אני משתפת ומדליקה עוד אנשים שזה יכול לעניין אותם, ומתחילה להפיק ופורטת אותם למעשים, שולחת מיילים, מקיימת פגישות. ברגע שעשית את הצעדים הראשונים והתחלת להניע יש לך אותו, ומשם הדרך ברורה שאכן זה יקרה. אני חוזרת ואומרת - אדם צריך להכיר ביכולות שלו. כל מה שאני עושה הם פרויקטים שאני יצרתי או התחברתי אליהם. אני אוהבת לנדוד ויש לי אינטראקציה טובה עם אנשים ואני מחברת הכל יחד אז למה לא לאפשר את זה?"
במסע רכבי שטח עם חברות
מבלי להתחנף, יש בך איזה קסם, התמירות, המראה הכללי והצעיר שמתחבר לאישיות, אופן הלבוש, כיצד את שומרת על כל זה?
"כשהייתי צעירה הייתי ספורטאית, אז אני משתדלת לרוץ כל יום וכפי שציינתי אני צמחונית שמנהלת אורח חיים בריא. בעניין הלבוש, חלק מהחינוך שקיבלתי וחינכתי את ילדיי הוא לא להוציא כסף על מותגים. באופן עקרוני אני לא מוציאה על שמלה יותר מ- 200 ₪. כשאני בחו"ל אני לא עושה שופינג כי יש בארץ הכל ויותר. אני קונה בגדים בשוק הפשפשים, והסוד שלי שאני יודעת לעשות הרכבים ושילובים נכונים. אם אני בחו"ל ואני רואה תכשיט יפה בעבודת יד אז אני קונה בכדי לפרגן, אני גם יכולה לקנות שרשרת משוק הכרמל וללכת איתה בלי סוף.."
כיצד דני בן זוגך משתלב בכל ההרמוניה שלך בחיים?
"כל עוד הבן זוג שלך יודע שהוא בן זוג ולא בעל, כי אין כאן בעלות, הכל בסדר. אנחנו באים מתוך אמת של שני הצדדים. הרבה פעמים אני שומעת אמירות כמו: איזה מזל שמצאת בעל כזה, זה נכון אבל לדני יש גם מזל שהוא מצא אותי. בחיים לא הייתי יכולה להתחתן עם שוביניסט.
כמו שאני סומכת על דני ואוהבת אותו כך גם הפוך. אני לא רואה בחיים שום דבר שהוא מובן מאליו, ובפרט ביחסים שצריך להשקיע. לי ולדני יש משהו יקר כל אחד מאיתנו מכבד את הזכויות של הפרטנר שלו. אני מכבדת את הזכות שלו לעצמאות, תחביבים ואהבות שלו, הוא מנגן, עושה ספורט ונוסע למקומות בלעדיי והוא מכבד את הרצונות שלי להתמקד בכתיבה שלי ובתחביבים שלי. הרבה אנשים הרימו גבה כשנסעתי להשתתף בראלי, איך הוא נתן לך? כאילו משיהו צריך לתת לי אישור.., כשיש בין בני זוג יחסי אמון והבנה אז הכל בסדר."
את אוהבת את מטה יהודה, המקום בו את חיה?
"אני גאה במקום שאני חיה בו ואוהבת את שריגים. ובכלל כל האזור מתפתח מאוד ונעים לחיות בו. גם הראלי לנשים שאני מארגנת יעבור באזור עמק האלה. דברים מרתקים ומעניינים קורים בו וזה קשור לעובדה שיש באזור אנשים מרתקים ומעניינים ביותר."
יש לך טיפ מעניין לחיים?
"יש מלא טיפים בספר. הספר מספק את הטיפים על דרך שאני ממליצה לאנשים לחיות ובעיקר לנשים.
אני ממליצה לכל אדם להכיר את עצמו ומהם היתרונות היחסיים שלו מול אחרים ולמנף אתם. לממש חלומות. להאמין בעצמך ולעשות. אדם צריך להסתכל על עצמו בכל רגע נתון ולגרום לעצמו חיים מרתקים ומעניינים."
מה הלאה?
"עוד ספר ועוד פרויקטים מעניינים. לתרום לאחרים ולמלא את כל הזמן בעניין."
הספר הראשון של אורלי
ולסיום, מה את מאחלת לעצמך ולקוראים?
"אני מאחלת לכולנו שנה של פתיחות ואהבת האחר. שנה שנמצא את המשותף ולא את הקונפליקט, ונסתכל כיצד אפשר לפתור בעיות מאחר ולכל בעיה יש פתרון. ושנה פורייה בעשייה ובהגשמת חלומות."
קיבלתי מאורלי את הספר שלה 'מי מנקה את תקרת הזכוכית' אתמול (יום ג'), יום אחרי שחזרה מפרנקפורט וביום שקיימנו את הראיון, כך שעדיין לא התחלתי לקרוא אותו ואני כבר משתוקקת מתוך סקרנות וההיכרות האישית. נפגשנו לא מעט בצמתים בחיים. אני כאישה נפעמת מהיכולת שלה לעשות, לנסות ולהגשים את החלומות שלה.
יש לה יכולת מאוד פשוטה להנגיש ולהגיד את מה שהיא מאמינה בו כשהיא יודעת בוודאות שזה לא בטוח יתקבל כנורמה או ברמה הפרגמאטית וודאי בקרב נשים. אולי בחייה התמזל מזלה והיא מצאה את האדם הנכון בדמות בן זוגה, שהחיים המשותפים שלהם והחיבור ביניהם מאפשר לה להיות מי שהיא באופן מלא ומוחלט. אולם, מהיכרות איתה היא יוצרת בכל תחום שהיא בוחרת יש מאין. פמיניזם היא מילה שהיא לא אוהבת אבל, בסגנון חופשי היא מקיימת כל מונח או תרגום של פמיניזם. היא כל כך נשית וענוגה במראה ובדיבור, אנטיתזה למשהו גברי, ובכל זאת היא שמה גברים בכיס הקטן ביכולת שלה לממש כל דבר שהיא חפצה בו..
מילה אחת מתחברת לי בהקשר שלה: שאפו.
