הפוסט של גיא בובליל:
"היום יום שישי 5.2 מתעורר מוקדם בבוקר לעוד יום עבודה אבל הפעם בתחנת מודיעין.
אחרי הרבה שינויים בסידור, הוחלט שאני מגיע בשביל לנהוג לאטן עם חבר קרוב, פרמדיק שעבר אצלי הרבה משמרות כטיוטר.
שמחתי להגיע ידעתי שזה יהיה משמרת של כיף צחוק, ריב, אבל משמרת של חברים.
הגעתי לתחנה כמו שאני תמיד מגיע מוקד השעה 6:20.
מחכה מחכה והשותף הפרמדיק שאיתי לא מגיע.
השעה 6:46, מתקשר אליך לשאול איפה אתה, מגלה שלא התעוררת, ורק עכשיו פתחת את העינים.
אומר לך: "הכל בסדר, אני דואג שמשהו ימשוך עד שתגיע, תסע לאט, מדגיש שוב ושוב סע לאט, הכל בסדר, זה קורה. מחכים לך, רק תגיע בשלום.
השעה 7:14, מקבל קריאה של תאונת דרכים קשה. אני האטן הראשון באירוע. בינתיים מדווחים פצוע 1 במקום, מחוסר הכרה, לא נושם.
השעה 7:20 מגיע במהירות אך בזהירות הכביש רטוב.
הגעתי לתאונה, רואה רכב שתקוע בתוך עץ. תאונה עצמית. מגיע למושב הנהג ורואה את הדבר הנורא מכל, משהו שלא רציתי לפגוש בחיים שלי, אותך החבר שחכיתי לעשות איתו משמרת, החבר שאני האחרון שדיבר איתך, זה שביקש ממך לנסוע לאט ואני מחכה לך.
לבסוף התהפך הכל, אתה זה שמחכה לי בתוך הרכב, במצב כל כך קשה, לכוד בתוך הרכב.
זיהיתי אותך בשניה, ראיתי את המדים מלאי הדם ואת הפנים השלוות שהרגשתי ממך, בלי מילים שהנה החבר שלך- בא להציל אותך.
הייתי חסר אונים בהתחלה, לא יכולתי להוציא אותך מהרכב,אבל לקח מספר דקות מאוד בודדות שחילצו אותך, ואני הראשון שנכנס לרכב להוציא אותך,שכל הידים שלי מלאות בדם שלך...
המצב קשה, קשה מאוד, כמו שתרגלו אותי לתפקד באירוע כזה,אבל אף אחד לא תירגל אותי לתפקד לטפל באירוע כזה, שחבר טוב, שותף לעבודה, ואני זה שצריך לטפל בו.
השעה 7:32 במהירות הכנסתי אותך לאמבולנס בקשתי מעוד חבר פרמדיק להצטרך אלי לפינוי שיהיה איתי עוד משהו מקצועי, בשביל לטפל בך בצורה הכי, הכי טובה.
הכל היה מהר, הנשמתי אותך במהירות, דאגתי שתקבל את הטיפול הכי, הכי טוב, והצלחתי להביא אותך לבית חולים עם מדדים טובים, שאתה עוד איתי בחיים.
אבל כל הדרך התעצבנתי עליך, כעסתי מאוד כי בקשתי שלא תמהר, אני מחכה לך, ואז התהפך ואתה מחכה לי שאבוא להציל אותך.
אני יודע שעשיתי את המירב שלי ומפה זה רק אתה עם אלוהים.
השארתי אותך בחדר הלם עם הצוות הכי, הכי טוב שיכולתי לבקש.
יצאתי מהחדר, הרופאים כולם עליך, יצאתי והתפרקתי,בכיתי וידעתי שמפה זה הפעם האחרונה שאני זכיתי לשמוע את קולך לראות את החיוך, הצחוק, השיחות העמוקות, מפה זה לא אותו דבר.
כל החברים מתקשרים, שואלים לשלומך, אבל אני יודע בלב- שזהו, לצערי לא תחזור כמו שהיית. מקווה בכל ליבי, בכל תחנונים לה' - שיעשה איתך נס, כי הכי מגיע לך.
מקווה שאתה סולח לי על זה שכעסתי, קללתי אותך, בגלל שרק בקשתי ממך לנסוע לאט, ולא הקשבתה.
אוהב אותך אח יקר, לא מפסיק להתפלל לבריאותך.
בעבודה שלנו כל שניה החיים משתנים מקצה לקצה,לפני שניה צחקנו ובשניה אחת עובדים כדי להחזיר חיים למשהו אחר אם הוא קרוב או לא.
בבקשה אל תסעו מהר, אל תמהרו לכלום. עדיף לאבד רגע בחיים, מאשר חיים ברגע".
מערכת שמשנט מאחלת לליאור חי, בן יעל, היקר רפואה שלמה ומהירה אמן, וחוזרת על בקשתה של המשפחה: להמשיך ולהתפלל לרפואתו.
בתמונות: ליאור חי וגיא - בעת שרותם בצהל.
