כפתורים גבירותיי, כפתורים. לא, זו לא מכירת חיסול של שאריות החולצות שהשאיר פה אחרון המתגוררים ממין זכר. מבט חטוף סביבנו ממחיש לנו שכל חיינו מופעלים על ידי כפתורים, טלוויזיה, מחשב, כיריים, מיקרוגל. כל פלאי הטכנולוגיה של אלו נגלים לפנינו, רק וכאשר אנו לוחצות על הכפתור. אפילו המשוכללת שבמכונות, גוף האדם, זקוק ללחיצות. כל אחד מאברי גופנו מופעל רק כשאנחנו מחליטות שעכשיו צריך ללכת, לעצור, להרים, לחבק או לכבס. מהפעולה הפשוטה ועד המורכבת, אנו מחויבות בלחיצות אלו.

וראי זה פלא, ישנם איברים שלא ניתן ללחוץ עליהם בו זמנית: הרגש והשכל..., כל אחד מהם יחידה בפני עצמה, אך בתנאי הקבלה שלהם, דרש כל אחד מהם בלעדיות בתפקיד ולכן, כאשר Y בעבודה כל מה שהוא עושה זה לשים X על השני.

כשרגש מזהה מטרה, הוא עט לכיוונה כמעט באותה מהירות שבה אני רצה לנעל הכי יקרה שיש ל - nine west להציע לי. משתלט על האובייקט ומרגע זה ואילך הוא השליט היחיד בפרויקט, לאף אחד אין זכות דיבור, הוא מגיף את תריסי ההיגיון מכל עין, אוזן ואף הנקרים בדרכו, משחרר את שקית פרפרי ההסוואה שהוא שומר בדיוק למקרים כאלו, ואת מוצאת את עצמך נתונה לחסדיו של שליט יחיד, שאת כל המרירות על היותו בלי נפש תאומה הוא שופך עלייך, ואת מצדך נופלת בפח הרגש שלך, שלעיתים יכול להשאיר על ליבך חותם כואב וארוך אפילו יותר מהרכישה האחרונה שביצעת עבור ה –KENWOOD  שלך ב 12 תשלומים ללא ריבית.  

יקירתי, המיקסר היחיד שעובד כאן, הוא הלב שלך, כל קרדיולוג מתחיל ייחרד למראה סריקת הרנטגן של ליבך שאינך חומלת עליו, ומעמיסה עליו אכזבות אינספור. למזלך, נמצאה התרופה שיכולה למנוע ממך את האכזבה הבאה: בפעם הבאה שאת מזהה אובייקט, מסרי את נפשך ותפסי את הרגש קרוב אלייך, כאילו היה שקית של H.STERN  שבה חזית בפנטזיה הקודמת שלך, ותני להיגיון לצאת למשימה.

אני מבטיחה לך שהפעם לבך יישאר מוגן, חושי הריח, השמיעה והראייה יתפקדו כפי שלא תפקדו מעולם, ואת תתבונני על כל סצנה כבמאית הצופה מהצד ומנחה את השחקנית הראשית לעשות בדיוק את מה שאמרת. הרי בסופו של דבר, התסריט נכתב על ידי התסריטאי הטוב ביותר, והסוף הטוב ידוע מראש. וגם אם נדמה שהגעת לסוף וזה נגמר בפרידה, הרי תמיד תוכלי לעשות טייק נוסף עם שחקן אחר..

אז בפעם הבאה שאת צריכה ללחוץ על כפתור הפעלה, בדקי טוב לאן הוא מחובר....
מועדים לשמחה ושבת שלום,
שלכם,
 שלי