התערוכה 'סגור פתוח סגור' מציגה סדרת עבודות מקור, העוסקות בדרך בה המרחב מוכתב ומשובש. התערוכה מזמינה את הקהל להתעמת עם הדרך בה הוא חי את המרחב שמסביבו - ללכת לאיבוד, לציית ולשבור כללים, להתבודד, לזחול, לשנות גדלים ולנסות לראות דרך.
מיד לאחר חגיגות פורים המסורתיות, מרכז התרבות הירושלמי 'המפעל' נסגר לציבור. החלו הסגרים ובמקביל המקום נכנס לשיפוץ רחב ולהקמת התערוכה. בשונה מן המקובל, 10 אחוז מתקציב השיפוץ שעבר המתחם כולו, הוקצו להשתתפות אמנותית וקהילתית בבנייה. בדרך זו, 'המפעל' הציע מרחב יצירה לאמנים רבים שמצאו עצמם חסרי פרנסה. בטלטלה שבין סגר לסגר, המפעל מצא את דרכו להמשיך לקראת פתיחה מחודשת.
'המפעל' הוא מרכז אמנות וחברה בירושלים, המהווה פלטפורמה ליוצרים עצמאיים ונבנה כיצירה שיתופית בהתהוות. המתחם כולל גלריות תצוגה, חללי הופעות, מרחבי עבודה משותפים, סדנאות, בר קפה וחנותמפעל לאמנות מקומית. המקום פועל בבית היסטורי בלב העיר ומזמין את כלל הציבור לבנות אותו יחד דרך עשייה אזרחית רב-תחומית.ב-9.12 ההיכל ייפתח מחדש עם תערוכה שחונכת קומה חדשה ובה אחד מחללי התצוגה הגדולים בעיר, לצד יצירות חדשות ורבות בקומה הראשונה ובחצר.
אוצר התערוכה, ד"ר אלעד ירון: ״עוד בספטמבר 2019 התחלנו להתכונן לפתיחת הקומה השנייה של המפעל. תערוכת הפתיחה נועדה להציג את האפשרויות הגלומות בחלל החדש. במסגרתה הוזמנו עשרה אמנים ליצור עבודות מיצב חדשות. באופן טבעי, הסוגייה של מרחב הפכה לנושא משותף, והובילה את כולנו למחקר עומק בנושא 'המרחב'. חצי שנה לתוך העבודה, נכפה עלינו שינוי קיצוני ומיידי. עברנו לעבודה מרחוק. היו שצעדו למפעל דרך רחובות שוממים ושלחו צילומים ומדידות מהחלל הריק. גם כששהינו יחד, עבדנו ממרחק - פיזי ונפשי. כתוצאה מכך, היחס המוצג בתערוכה לשאלת המרחב והאפשרויות הגלומות בו הוא חצוי. במשך כל התקופה ועד לאחרונה המשכנו לעבוד".
העבודות המוצגות בתערוכה:
עבודתו של ריינהרד 'סוואבה' סטו (הארה) ממוקמת בחדר המדרגות המוביל לחלל התערוכה. מדובר בהיטל אור של חלון על קיר החלל. במבט ראשון קל לפספס את העבודה המינורית הזו. עם זאת, האימפקט של העבודה עוצמתי ביותר כאשר מבחינים בכך שאורו של החלון, שנראה אמין לחלוטין, הוא בצורה שונה מן החלון בחלל עצמו. בדרך החוצה ניתן לראות את הפנס המטיל את האור.
איתמר המרמן (המשך התערוכה) בנה מבוך מאביזרים שנועדו למשטר את הקהל בתערוכות - חבלול, שילוט, תאורה. עבודתו מתפרשת על גבי הקומה כולה ופועלת בשיתוף עם שאר היצירות וביניהן. יצירתו מתקשרת לאופן בו החוויה המרחבית שלנו מוגבלת - בימים אלו יותר מתמיד - על ידי בחירות שאנו לא תמיד מבינים את משמעותן.
דבורה פישר (נווה מבוך) בנתה במרכז החלל פאטה-מורגנה הזויה - פרח מתכתי בגובה שלוש וחצי מטרים מוקף חול ומדוזות מזכוכית. האובייקט שממוקם במרכז התערוכה עשוי להזכיר לנו כיצד החוויה הייחודית שעברנו במהלך הסגר הוציאה את הפרטים הביתיים כמו גם הטבעיים מפרופורציה, ושינתה את סדרי העולם המוכרים לנו.
במבט ראשון, יצירתו של אבינועם שטרנהיים (מאני ארטיסט) מציגה לקהל מפגן כוח - פסלי ענק, ביניהם פסל המכונית היוקרתית והציור בגובה שלושה מטרים המציג אקט מיני סוער. מבט שני מגלה שהמכונית נועדה בגודלה לילד. האקט המיני מלא שבריריות. העבודה מציגה את האמן שנמצא כעת באזור בחירה - בין קריירה למשפחה - ואולי יהיה יכול לבחור בשניהם?
רועי פביאן (אטיוד לנקודת מגוז) זיהה תכונות אדריכליות החוזרות בחלונות המבנה - הם בנויים באלכסון כלפי פנים החדר וממוקמים זה מול זה על מנת להחדיר יותר אור לחלל. כתגובה ומתוך התמקדות במה שהפך לאחרונה לחיבור העיקרי שלנו בין פנים לחוץ, הרכיב פביאן בתוך חמישה מחלונות המבנה תושבת פנימית שממקדת את האור היוצא מהם, ומאפשרת לצופה לעמוד בתוך שטח החלון ולצפות בשרשרת החלונות ובכך לחוות את משחק האור בצורה מיטבית.
שאול צופף (דונט לוק דאון) מזמין את הצופה לחוויה קולנועית - כניסה וזחילה בתוך מנהרת אוורור. מי שיבחרו לעבור את החוויה ההרפתקנית יזכו לגמול גדול במיוחד - מבט מבעד לחרכי האוורור על חלל בלתי ממופה במבנה בו הפרספקטיבה לוקחת תפנית מפתיעה ומאפשרת דברים שקשה להסביר במילים.
יהונתן עפרת (בין שתי תקוות) יצר חלל מעבר צר ומעוות בו דלוקה תאורה מהבהבת ומצויים שני קירות מקבילים המהדהדים זה את זה. מחד, אין בעבודה זו דבר מפחיד. מאידך, היא מעוררת בעתה קיצונית בכך שהיא מערערת את תפיסת המרחב והראייה שלנו.
אורי הולבן והדס גולן (חדר בידוד זמני) יצרו חדר מלא פרטים המתבסס על מלונות הקורונה. החוויה בחדר היא הזייתית ועמוסה. הקהל מתבקש לעטוף את נעליו בשקית על מנת לא לפגוע בשטיחי הלבד הצבעוניים על רצפת החדר, שלל אובייקטים הזויים מושכים אותו למקומות שונים. ליד החלון הפונה לבית המלון שמעבר לרחוב (וולדורף אסטוריה) ניצבת פינת התבודדות ומדיטציה שמומלץ לעצור בה.
בקצה הרחוק של החלל ניצבת יצירתו של ליאור זלמנסון (הנבחרת). בכניסה לחדר ניצבת עמדה המציעה לקהל לסרוק את פניו. אלגוריתם במחשב מנתח את סריקות הפנים ומחליט על פי משתנה שאיננו יכולים לראות מי יכול ומי אינו יכול להיכנס לחדר אחורי. אלו שנכנסו לחדר האחורי נבחרו - הם המנצחים בתערוכה ושמור להם כבוד מיוחד שרק הם יכולים לחוות.
עבודות חדשות בתערוכת הקבע מאת: יעל אורן, מידד אליהו, דויד ברנשטיין, איתמר המרמן, איילה לנדאו, עידו מרקוס, אריק פוטרמן, דבורה פישר, דאשה קיסליוב, עלית קרייז.
תאריך נעילה: 31.1.2021.
שעות פעילות: יום ג' 12:00-20:00 (כניסה ללא תשלום); ימים ד'-ה' 17:00-20:00 ויום ו' 10:00-14:00 (כניסה בתשלום: 20 שקלים)
'המפעל', מרכז לאמנות וחברה, רח' המערבים 3, ירושלים.
הכניסה בהתאם ל'תו הסגול' והנחיות משרד הבריאות.
הכניסה דרך הלינק שבאתר www.eventer.co.il. פרטים נוספים באתר 'המפעל' www.hamiffal.co.il ובדף הפייסבוק 'המפעל'.
