נילי בלוק, 19+, עלתה עם משפחתה מארה"ב, בשנת 96' היישר לרמב"ש א', שלישית מבין 6 אחים. הוריה התגרשו כשהייתה בת 11.5, אביה רופא שיניים ואימה עובדת במשק בית לפרנסתה. לדברי בלאק המצב הכלכלי בבית מאוד לא פשוט, פרנסת אימא בתקופה האחרונה דלה וקשה מאוד. בלוק בוגרת אולפנת נגה, סיפרה כי המורים והתלמידים ביניהם חבריה הרבים, מפרגנים לה לאורך כל הדרך מאז החלה את דרכה הספורטיבית ובעיקר עם השתתפותה בתחרויות.
בלוק התגייסה לצה"ל לפני כשנה כפקידה בפיקוד מרכז, בנווה יעקוב. עם זכייתה בתחרות אלופת העולם, קיבלה מעמד בצה"ל של ספורטאית מצטיינת מה שמקנה לה הקלות כחיילת. היא יוצאת בכל יום מהבסיס בשעה 14:00 היישר לאימונים, יש לה אישור לנסוע לתחרויות בחו"ל וכל שדורש היעדרות בתחום הספורט.
לחסרים שבנינו מהו אגרוף תאילנדי? אומנות לחימה עתיקת יומין שמוצאה בתאילנד, היא פותחה על ידי לוחמיו של המלך במהלך המלחמה נגד בורמה.
אמנות הלחימה פותחה ללוחמה מגבו של פיל, משך הזמן הועברה הלחימה לקרקע והמשיכה להתפתח. לא ידוע בוודאות מתי האגרוף התאילנדי החל להתבסס כספורט לחימה להגנה עצמית, אך סבורים על פי רישומים וציורים שזה החל בשנת 1238 בסיאם. אגרוף תאילנדי נחשב לספורט של מלכים אשר הם ובניהם למדו והתאמנו בתחום במטרה לחזק את הגוף והנפש ועל ידי כך להיות מלכים יותר טובים. בשנת1604 מלך תאילנד, נוראי, שאהב מאוד את הספורט הפך אותו לפופולארי ורחב היקף בכל ממלכת תאילנד.
אמנות לחימה זו מתירה כמעט הכול, פרט לנגיחה ביריב, הכאתו בגב ובאזור החלציים. בישראל חוקי הקרב מאפשרים להשתמש במרפקים בקלינצ'ים וגם מרחוק.
הקרב מסתיים לאחר נוק אאוט או לפי החלטת השופט, בדרך כלל לאחר סיום הזמן החוקי. המתמודדים משתמשים במגן שיניים ואשכים כדי להגן על עצמם.
לדברי בלוק, אמנות הלחימה היא מסורתית ולכן התקבעו בה גם סממנים מסורתיים כמו, במהלך הקרב מתנגנת ברקע מוזיקת חלילים אתנית, לפני התחלת קרב קדים לשופטים תחום ספורט עם הרבה כבוד. מי שאינו מכיר את בלוק היא רזה אך מוצקה מאוד ושרירית, שילוב מעניין של נערה / אישה.
שלט אהדה שהוכן עבור נילי
לאחר שהבנתי בערך את המשמעות של אגרוף תאילנדי נפל לי האסימון כי אמנות זו אלימה, דורשת כוח פיזי ועוצמות גבוהות של גוף ונפש ובעיקר ספורט מאוד לא נשי, איך הגעת אליו?!
"אני לא מתייחסת לכך שזה לא נשי. מבחינתי זה ספורט ואינני רואה בו שום הבדל מתחום ספורט אחר.
אני מאוד אוהבת את תחומי הספורט השונים. זה התחיל כשהייתי בת 10 אימא שלי התנדבה במג"ב ועברה הכשרה בתחום הגנה עצמית, הלכתי איתה לאימונים באופן קבוע ונשאבתי לשם. שיחקתי בעבר כדורסל, כדורגל, הייתי בנבחרת ישראל נשים בפוטבול אמריקאי, ואני מתאמנת גם בקיקבוקס, שזה אגרוף מאוד דומה לאגרוף תאילנדי רק שהוא ענף ספורט מוכר יותר. בשנת 2012 החלטתי להתמקד רק באגרוף תאילנדי, זה נתן לי הזדמנות טובה יותר לבטא עצמי. יש לתחום הרבה חוקים ועקרונות כמו: כיצד להתנהג בחברה, עזרה לזולת ולהיות בתוך קבוצה ולהרגיש כיחידה אחת. בתקופה שהוריי התגרשו היה קשה מאוד לכולנו כמשפחה. במסגרת האימונים והספורט הרגשתי שיש לי משפחה נוספת."
אגרוף תאילנדי הוא לא ספורט מוכר רשמית כענף ספורט. תהליך ההכרה החל אולם הוא עוד לא במעמד ספורט ייצוגי, יש מי שדואג לכך שאכן יקבל הכרה, אך נכון לרגע זה הוא נחשב לספורט מאוד מוכר, הכולל מועדון קהל רחב, מתאגרפים ומעריצים בכל רחבי העולם. לפני כשנה בלוק השתתפה בתחרות עולמית וזכתה באליפות עולם בקטגוריית נשים, 60 ק"ג. בהנחה שספורט זה היה מוכר כענף ספורט ייצוגי, ההכרה לה בלוק הייתה זוכה - עולמית.
בשבוע שעבר השתתפה בלוק בתחרות אגרוף תאילנדי בקרקוב – פולין תחת איגוד IFMA, אליה התחבר בני קוגן המאמן האישי שלה, בתחרות השתתפו מתחרים מכל אירופה. בלוק השתתפה בקטגוריית משקל 57-60 ק"ג לנשים, גיל 19 +. התחרות התקיימה בין נציגות בלגיה, שבדיה, בלרוס וישראל. "התמודדתי נגד בלגיה בחצי גמר וניצחתי, עליתי לגמר מול הנציגה הבלרוסית. התחרות היא משך 3 סיבובים כל סיבוב 3 דקות סה"כ 9 דקות קרב, ביניהם 2 הפסקות. ניצחתי אותה בשני סבבים וזכיתי באליפות אירופה בקטגוריה בה השתתפתי."
אם אגרוף תאילנדי הוא לא ספורט מוכר מי בעצם ממן אותך ואת ההשתתפות בתחרויות עולמיות?
"קשה מאוד, אין מי שממן באופן שוטף. הנסיעה האחרונה לפולין מומנה ע"י ATENA – ארגון שפועל לקידום נשים בספורט, קיבלתי מהם מלגה וזה עזר לי להשתתף בתחרות."
מה היעד הבא שתרצי לכבוש?
"מיד לאחר החגים אני נוסעת לתחרות אירופה בקיקבוקס בספרד בתאריך ה- 18/10. יש לי שאיפות להתחרות ולנצח, זה כבר הפך חלק ממני. אני עושה את זה כבר 10 שנים, ברור לי כי בכל שנה השאיפות שלי יתחדשו, לפי התחרויות שאשתתף בהן. במאי האחרון השתתפתי בתחרות גביע העולם בקיקבוקס בהונגריה. הבסתי 2 יריבות מפולין והפסדתי בגמר לנציגה הבלרוסית. הפעם אני באה לנצח הרבה יותר טובה מהתחרות במאי והכול יהיה שלי! זו המטרה והשאיפה שלי לנצח שם."
ביצוע במהלך קרב
זה נשמע קצת קשה?
"אני אוהבת לעבוד קשה, ברגע שאתה מגיע לשיא – לפסגה כל הדרך לעלייה שווה את זה, הדמעות הזיעה הכאבים. זה כאב טוב! תבדקי אצל כל ספורטאי כשהוא נפצע וכואב לו בשרירים הוא אוהב את הכאב הספציפי הזה המשמעות שלו היא – עבדתי קשה, נלחמתי, הייתי צריך לעשות את זה והצלחתי.."
קשה לי להבין שאפשר להיות מסופק מכאב אולם, העוצמות בהם דיברה על כך גרמו לי להבין שאין מצב שאבין.. (א.ב.ע.).
מה הקושי בלהיות מתאגרפת?
"זה ספורט בודד. גם אם אתה מתאמן כחלק מקבוצה, בתוך הזירה אתה לבד. אם אתה מנצח זה בזכותך ואם אתה מפסיד זה בגללך. ברגע שאתה נופל אף אחד לא יכול להרים אותך מלבדך.
ספורט ככלל בונה אותך פיזית ומנטאלית, יש עלייך הרבה אחריות. אתה לומד להתמודד באמצעות הספורט את החיים עם הרבה משברים.
בשנת 2013, הייתי צריכה להחליט מה אני עושה. החלום שלי היה להיות לוחמת בצבא. הקרבתי את כל חיי לספורט תוך משמעת אישית קפדנית מאוד. ואז הגיע השלב שלי להחליט לוותר על כל ההשקעה שלי, או להיות לוחמת בצה"ל? לא ידעתי מה לעשות, דיברתי עם הרבה אנשים ובכל זאת היה לי קשה מאוד מה להחליט. בסוף המשכתי בתחום הספורט ואני גם בצבא. היום בדיעבד אני שמחה עם ההחלטה שלקחתי ב- 100%. תראי לי כמה ספורטאים מקבלים מעמד כמו שלי בצבא?"
נשמע כי יש לך סיפוק גדול מהדרך שבחרת?
"אני עושה הרבה דברים שאנשים לא מאמינים שאעשה, וזה רק בגלל שהם לא מאמינים בעצמם. אני תמיד רוצה להוכיח להם ולי שאני כן יכולה. למשל: בכיתה ז' הייתי באולפנת נגה על תנאי. לא היה לי אכפת מהלימודים, לא השתתפתי בשיעורים, החסרתי הרבה, גם אף אחד לא האמין בי. וברגע שהתמקדתי בספורט והקדשתי לזה את כל כולי, הצלחתי בספורט והצלחה הזו הפכה להיות הצלחה גם בלימודים ובעוד ערוצים. ואת הכול עשיתי לבד ובכוחות עצמי. זה משהו שנקלט לי במוח לעשות הכי טוב ועד הסוף, בחיים לא לעשות חצי עבודה.
הגירושים של ההורים שלי השפיעו עליי מאוד. הייתי בת 11.5,כשזה קרה, ואני זוכרת שאימא שלי הייתה צריכה לנסוע לארה"ב לכמה חודשים, ולמרות שאני השלישית, הייתי הכי אחראית על אחיי הקטנים, אני זו שסדרה את הבית והכינה אוכל ותפקדה כמו אימא. החודשים האלו לימדו אותי אחריות מהי, עשיתי הרבה מידי ביחס לגילי אבל גם הצלחתי להתמודד עם זה בגדול."
נילי, נמשכה לתחומי הספורט כבר בילדות
ביחס להיותך עוד מעט רק בת 20 ההבנה שלך את החיים עמוקה.
"לא יודעת אם כולם יודעים, אבל, זה הוכח ואני מאמינה בזה שספורט הוא 90% מנטאלי ו – 10% פיזי. אבל מתוך ה- 10% צריך לתת 100%. כך גם בקרבות אם עשית ונתת הכל - 100% שלך. אם אדם לא מאמין בעצמו איך אחרים יאמינו בו?"
יש לך בן זוג?
"כרגע לא. אחרי מערכת היחסים האחרונה שהייתה לי הבנתי שאני חייבת בן זוג ספורטאי כי אחרת זה לא יעבוד, כי זה לא היה טוב. יש לי ידידים וחברים טובים אבל ממש בן זוג, לא."
כיצד ההורים ומשפחתך מקבלים את היותך מתאגרפת?
"זה פשוט מאוד, הם מעודדים ותומכים בי כל הזמן. החברים ואפילו מורים בביה"ס היו מעודדים אותי להגיע להישגים ולכבוש יעדים."
תארי סדר יום שלך?
"קמה בשעה 07:15, נוסעת לבסיס. בשעה 14:00, אני מסיימת, משם אני נוסעת לאצטדיון טדי לאימונים עד השעה 21:00, ואז חוזרת הביתה בסביבות השעה 23:00 תלוי בתחבורה הציבורית, אני מתאמנת גם בימי שישי ואז מגיע שבת מנוחה..."
מה את אוכלת?
"אני צריכה לשמור על משקל קבוע סביב ה- 60 ק"ג, אני אוכלת ירקות, פירות חלבונים, חטיפי אנרגיה ולחם שאור שאבא שלי אופה עבורי."
החברים מפרגנים
מה תעשי כשתהיי גדולה?
"אחרי הצבא אני רוצה לטוס לארה"ב ולייצג את ישראל בספורט בתוך זירה. אין בישראל אפשרויות, אם אני רוצה לקבל הכרה בינלאומית אני צריכה לצאת מהארץ. אחרי שהקריירה שלי באגרוף תסתיים, ארצה ללמוד להיות פסיכולוגית ספורט, כך שאצטרף ללמוד במקביל. התחום הזה מעניין אותי יש לי כשרון טבעי לעזור לאנשים עם הבעיות שלהם, ויש לי חיבור והבנה עמוקה בתחום הספורט, לכן אני רוצה לשלב את שני התחומים שאני אוהבת וטובה בהם יחד."
את אדם שמח או עצוב?
"אני אדם שמח בדר"כ, וכמו כולם יש לי את התקופות שלי שהם פחות שמחות. בכל מקרה אני תמיד מחייכת. סבא שלי ז"ל תמיד אמר לי וזה נחרט בזיכרוני:
don’t worry be happy."
איך זה לגור ולחיות בבית שמש?
"אם אני מתייחסת לבחירות האחרונות, אז הייתי שמחה אם אלי כהן היה נבחר לראשות העיר. הוא היה מרים את הרמה של העיר והיה שם את כל הלב שלו בעניין. ראיתי בתקופת הבחירות איך הוא דיבר במפגשים עם בני הנוער. הוא רצה לשים את בית שמש על המפה מכל הבחינות. אני יודעת שהוא גם היה עוזר לי באופן אישי כספורטאית. הייתי חלק מהמטה שלו עזרתי בלחלק פליירים ולעבור בין הבתים.
לפני כשנה אחרי הזכייה באליפות עולמית שלחתי מכתב למשה אבוטבול - ראש העיר בבקשה לעזרה בתחרויות הבאות ולא שמעתי ממנו מעולם. לפני שהגעתי לראיון איתך, עברתי דרך העירייה לקחת טופס למלגת ספורטאים שהעירייה פרסמה. אני שמחה שאני עומדת בקריטריונים ושהעירייה תשתתף בהוצאות לקראת תחרות ספציפית. אני יודעת שבבית שמש יש הרבה פוטנציאל לספורטאים בכל התחומים. רק חבל שאין בעירייה את המקצועיות וההכוונה הנכונה בתחום הספורט באופן כללי. יש הרבה ילדים שצריכים לנסוע רחוק מידי כדי להיות חלק מתחום שהם מוכשרים בו, ואז הם פורשים כי אין כסף או אפשרויות עזרה והם מוותרים למרות הכישרון הגדול שלהם."
למען גילוי נאות, לאחר הראיון איתי, שהתקיים בשמשנט, בלאק נפגשה בקניון נעימי עם שני חברים שחיכו לה, אחת מהם היא בת אל וקנין, אותם פגש ציון סולטן מקרן אור, ששוחח עם בלאק על התחרות והזכייה. לאחר המפגש הוא טלפן לרה"ע וביקש שיערוך לה קבלת פנים בלשכתו כאות הערכה על הזכייה. ואכן כך היה. בלאק נפגשה עם רה"ע בלשכתו, שקיבל אותה בסבר פנים יפות, העניק לה תעודת הערכה, זר פרחים וספר. לדברי סולטן הייתה קבלת פנים קצרה ונעימה ורה"ע הבטיח לסייע לה ולספורטאי העיר המצטיינים ככל שניתן.
בלאק אמרה: "מחמם את הלב היה המפגש אצל רה"ע שנערך בהתראה קצרה. אני מקווה שמתן מלגות לשחקנים מוכשרים הוא צעד אחד קדימה ואולי העירייה בכיוון הנכון..."
תוכלי לתת טיפ להצלחה?
"להיות עצמך, לא להשתנות בעבור אף אחד. להאמין ולדעת שתצליח, גם בימים הכי אפלים שלך.
לפני כמה זמן ביקשו ממני לדבר בפני מדריכים של בני עקיבא (חברייא ב') ברמב"ש. חשבתי מה אני יכולה להגיד להם? בסוף התחברתי לעצמי ואמרתי, כל אדם רוצה להצליח, בדרך להצלחה שם אנשים נופלים. כילדה בת 20 אפשר לומר שהגעתי לשיא, עדיין לא לשיא בה' הידיעה, אבל הגעתי בגלל העקרונות על פיהם אני חיה. צריך להאמין, להיות אופטימי, להודות לאנשים מסביב, גם לכאלה שלא האמינו בי, כי גם בזכותם הוכחתי להם ולי שאני יכולה. כל מטרה ויעד שאדם מציב לעצמו הוא צריך לתת 100% מההתחלה."
מה האיחולים שלך לשנה החדשה?
"שהשנה תמשיך כפי שהתחילה. אני מאחלת לעצמי להיות יותר אכפתית לזולת, ברגע שזה יקרה הכול ייפול למקום. אתה הופך לאדם טוב יותר כשאתה עוזר לאחרים, בעצם העזרה אתה עוזר לעצמך.
ולעם ישראל אני מאחלת שימשיך להלחם על קיומו כי אנחנו עם חזק.
תודה רבה על הראיון."
מקום ראשון בכל תחרות
הילדה הצעירה בשנותיה יכולה לתת לכל אדם מבוגר טיפים על החיים. בראיון איתה הבנתי כמה היא עמוקה, ממוקדת מטרה והישגית. כי אחרת איך אפשר להבין את שני השיאים ברמה הבינלאומית אליהם הגיעה.
ברור לי ובעיקר לה כי סיפור חייה האישיים הם אלו שהשפיעו על מי שהיא. העיר בית שמש לא נרעשה סביב זכייתה השנייה כאלופת אירופה. אלמלא צרוף המקרים ספק אם בעירייה היה מי שיערוך עבורה טקס וקבלת הכרה, למרות שצריך להודות גם על זה.
משך שנים בית שמש התברכה בפוטנציאל וכישרון גדול של ילדים צעירים ובני נוער בתחומי הספורט. חבל שבעירייה לא מקצים מחשבה, משאבים, מתקנים ואנשי מקצוע למנף את הפוטנציאל הקיים והעצמתו.
נילי בלוק, היא דוגמא טובה ואחת מיני רבות. כולי תקווה, שהממונים על תחום הספורט ובראשם ראש המערכת – ראש העיר, יתייחסו לנושא הספורט בתשומת לב מרבית. מאחר והבעיות האקוטיות בתחום הספורט היו ונשארו באותה נקודת מוצא, כולל בניית מגרש הכדורגל העירוני, מעניין עד מתי??
