העתיד לבוא מאופיין בהרבה סימני שאלה וחוסר ידיעה. התקופה הנוכחית מפגישה אותנו עם אי ודאות שלא נראה כי היא תעזוב אותנו בקרוב. מחקרים רבים מלמדים שהפחד הגדול ביותר עבור בני האנוש הוא אי הוודאות. המוח האנושי מחווט כך שהוא אוהב סיבתיות ושיטתיות.
כל החיים לימדו אותנו שכאוס הוא רע וסדר הוא טוב, לחפש את היציבות, הקביעות והסדר, להתנצל על כל רגע של מנוחה או בטלה, בעוד שתכנון וניהול מוקפד מנבאים הצלחה. אלא שבפועל, העולם אינו חותר לשיווי משקל וסדר, הוא נברא בכאוס, וכל מהותו הינה התפתחות אל מול משברים ומינוף מצבים שאינם וודאיים.
אז מה עושים? איך מתמודדים עם אי הוודאות? איך מייצרים שגרה בריאה, הגיונית וגם מלאת רווחה בעולם כאוטי וחסר ודאות? להלן כמה טיפים שיעזרו לכם להתמודד:
הרשו לעצמכם להתפרק: אין בנייה בלי הרס. הכול מתפרק בימים אלה באופן מואץ מבית ומחוץ, הן בתוכנו, והן בסביבתנו. סמכו על כך שהמבנים שמתפרקים, בין אם הם דפוס חשיבה, קשר חברתי, מקום עבודה ואפילו זוגיות ארוכת שנים. מתפרקים הם לצורך - ככל הנראה כבר מזמן אינם משרתים נאמנה, וההתפרקות ה'כפויה' מאלצת אותנו לדייק את עצמנו ולהתקדם לשלב ההתפתחות הבאה. אין בנייה בלי הרס. תאי גופנו מתפרקים כל הזמן ותאים חדשים מחליפים את מקומם. התפרקות מאפשרת התחדשות, בנייה של משהו חדש ומשודרג. ברוח התקופה, הפירוק שלכם, כואב ככל שיהיה, נעשה עבורכם. רכבו על גלי ההתפרקות הקולקטיבית וסמכו על הדרך - היא חכמה מהולכיה.
מתכנסים פנימה: זה הזמן לעצור את שטף החיים ולצרוך כמה שפחות תוכן מבחוץ (חדשות, חדשות ועוד חדשות) ובמקום זאת להעביר את הפוקוס פנימה לתוכנו ולחזק את עצמנו. איך עושים זאת? אם זו מדיטציה, הליכה, כתיבת בוקר, מוזיקה או כל דבר שמחבר אתכם לעצמכם או לחילופין, משימה שאתם אוהבים לעשות: שטיפת כלים, בישול ואפילו צפייה בסדרה אהובה. ככל שנשקיע בפיתוח השקט הפנימי, הסנטר שלנו יהיה חזק ויציב גם כשבחוץ האדמה בוערת.
שימו לב במה אתם מתמקדים: המציאות מבלבלת. הכול משתנה ומתפרק וזה ללא ספק מלחיץ ומפחיד. אבל איזו ברירה יש לנו? הדברים יתפרקו כך או אחרת. הכוח שלנו הוא בבחירת הפוקוס שלנו. יש משל יוגי חכם על הזבוב והדבורה, שמיטיב לתאר ולהעביר את הנקודה: הזבוב, גם אם יהיה בשדה שושנים, תמיד יחפש אחר הזבל והלכלוך, ואילו הדבורה, גם אם תיקלע להר הזבל, תמיד תתור אחר צוף הפרחים ומתיקות החיים. במה אתם בוחרים להתמקד? בטוב או ברע? מה אתם בוחרים להיות - זבובים או דבורים?
התמקדו אך ורק ברגע הזה: אם תשימו לב, חוסר הוודאות הוא תמיד לגבי משהו עלום שאולי יקרה בעתיד, הוא אף פעם לא כאן עכשיו. במילים אחרות: אתם מפחדים ממשהו שבכלל לא קרה ואולי גם לא יקרה, אשליה. הפחד הזה הוא אב כל הסכנות שעשויות להגיע בעקבותיו. כרגע, כאן ועכשיו, הכול בסדר. אתם חיים ונושמים. כל עוד התודעה שלכם תטייל במחוזות עתידיים, אתם עלולים בקלות להיסחף לסרטי אימה. אז מה עושים? בכל רגע שאתם תופסים את עצמכם נגנבים למחשבות נודדות שהופכות לתסריטים דרמטיים, מיד חזרו לרגע הזה, לכאן ועכשיו. תרגלו נשימה שתמיד מחזירה לרגע, וקרקעו את עצמכם באמצעות בישול, עבודה בגינה, משחק עם הילדים או כל דבר שמחבר אתכם לרגע הזה.
השקיעו את המשאבים שלכם בצורה נכונה: המשאב היקר ביותר הוא האנרגיה שלכם, הזמן והכוח שלכם. אל תבזבזו אותה החוצה, אל תתעסקו בלשנות את העולם, התמקדו בעצמכם. בימים אלה, יותר מתמיד, אנחנו זקוקים לכל משאב אנרגטי ואין לנו את הפריבילגיה לרוקן ולהתיש את עצמנו. במקום להתעסק בקורונה, בממשלה, בחוקים הלא חוקיים או בהגבלות, התכנסו פנימה וצרו לכם את המציאות מבפנים. ככל שאנחנו לוקחים אחריות על העולם הפנימי שלנו, אנחנו בוראים בהתאמה את העולם החיצוני שלנו.
בשורה התחתונה, אי הוודאות כאן ואנחנו צריכים להתחיל להתרגל אליה, ואט אט ללמוד ליהנות ו'לגלוש' על גליה. ממש כמו גולש בעין הסערה, הוא לא מבועת מהגל, הוא מחכה לו בהתרגשות וציפייה. אני חלילה לא מבטלת את האתגרים העומדים בפנינו, כמו גם את הפחדים הקיומיים המשתוללים לפתחנו, אני בסך הכול מזמינה אותנו, דווקא בתקופה מאתגרת זו, ללמוד להפנות את המבט פנימה. ככל שנתעורר לכוח האמיתי שלנו, ככל שנפתח את ציר החוסן הפנימי בתוכנו, נוכל לחוש סנטר יציב וחזק גם בעין הסערה, וכדברי קארל יונג "מי שמסתכל החוצה, חולם. מי שמסתכל פנימה, מתעורר".
