1 קפה, סיגריות 2, כירבולית חצי, ושקט! המון שקט.... ולחשוב ששנים הייתי ברעש, ילדתי אותו וטיפחתי אותו, השקתי אותו על בסיס קבוע ובעיקר למדתי לחיות איתו כאילו היה קוצב לב שהושתל לגופי במחלקה הקרדיולוגית בפאתי בירתנו. ההתעסקות האינסופית בשמירת קשרים, מכל הסוגים ומכל המינים, חברות, משפחה, ידידים, מפגשים המוניים, שיחות סרק, בילויים רועשים מכל הסוגים, אנרגיות אינסופיות שמושכות לכל הכיוונים, כשכולם למעשה שחקנים על לוח השחמט שלי, עסוקים בלרפד משבצות, שחורות ולבנות של חיי. הפרדוקס? אני כבר מתוודה, אין לי מושג בשחמט! אבל אני על המגרש, אז אני כבר משחקת את המשחק, נותנת את כל כולי ומשכנעת את כולם ואפילו כבר כמעט את עצמי, שלא רק שאני שולטת בחוקים אלא נמצאת בעיצומה של אסטרטגיה בדרך לניצחון. מפץ אחד ואינספור רעשים נלווים אחרי, אני מפנימה שאני כבר לא במשחק, המגרש רחוק כבר שנות אור, ומישהו אפילו ניקה אותו לקראת הכוכבת הבאה שתעלה עליו. והמשקפת הדמיונית שלי מסבה את תשומת ליבי לכך שניתן לראות את המשבצות בבירור, והלבן נראה לבן, והשחור בהחלט שחור, ופתאום אני כבר לא מגרדת את ראשי בלנסות להבין לאן נעלם המטאטא שקניתי במבצע בסופר... מסתבר שמלאכתם של צדיקים נעשית על ידי מטאטים! אז הגעתי למגרש הביתי שלי, לשם הובילו אותי תחושות הבטן שלי בשילוב של שורדי המגרש הקודם, משפחתי היקרה וחברות הנפש שלי, ולשמחתי גיליתי לידם עוד כמה פנינים חדשים שזכיתי להכיר, וכל אלו הביאו איתם את השקט! כי בשקט בחרתי אותם ובשקט אני מתנהלת מולם, ובשקט אני גם עושה אהבה עם עצמי. והשקט, שלא כמו הסנדל האחרון שקרץ לי מחלון הראווה, לא אבסולוטי. יש עדיין רעשי לוואי, מדי פעם מפריע את מנוחתי מישהו או משהו מעידן השחמט, אבל כמו כל כלב שמירה הנאמן לבעליו, כך ממשיך ה – 19.90 שלי, לטאטא נאמנה החוצה את המזיקים. אז קפה יש, סיגריות 3 (זכותי), כרבולית חצי, מטאטא ושקט! המון שקט! והשקט הזה, למרבה הפלא, הוא לא דממה חיצונית, אלא שלווה פנימית טהורה! המפגשים הפכו אינטימיים יותר, איכותיים יותר, הסרק בוטל מהשיחות ועבר לרובד עמוק יותר, מכיל יותר, והמונח "בילויים" קיבל משמעות שונה לגמרי, בילוי מושלם יכול להיות ספר לאור נרות, או ערב מוצלח עם חברה טובה בשיחות על החיים או סתם שיחת בנות עם המתבגרת שלי על דא והא. והאנרגיות, הוי האנרגיות, כמה חשובות הן, וכמה טוב לדעת שהן מופנות כעת למטרות מקודשות ויעילות, כמה טוב לגלות שמותר לפעמים לצבור אותן ולא לחיות במינוס שלהן... אז אני כבר לא פוחדת מהשקט, ואני עושה רק מה שטוב לי בשקט, ולומדת מה נכון לי בשקט, וטועה בשקט, וצודקת בשקט ובוחרת את הבחירות שלי בשקט ובעיקר חיה בשקט! ופעם בכמה זמן כשאני צריכה זריקת רעש, אני זוכרת איפה שמרתי את המתכון...

שבת שלום, שלכן, שלי