המלען הינו זיף צמחי ארוך, עטוף בסיבים ובעל מבנה צר, היוצא מן המוץ. תפקידו לעטוף את הזרע של השיבולים, וככזה, גם ניתק מהם בקלות יחסית. למעשה אלו דגני בר, הנפוצים בסביבתנו שעשויים להפוך לגופים זרים מטרידים ומסכנים.
מלענים נוטים להיתפס בקלות על פרוות הכלבים ואף לחדור את העור, חללי האף או האוזן. הסכנות עלולות להיות החל מחדירה וזיהום עורי מקומי ועד לנדידת המלען לאורך דרכי הנשימה עד לריאות ובמקרים מסוימים נדידת מלען לאיברים פנימיים כמו כבד וטחול והיווצרות גרנולומות בחללי הגוף, בטן ובית החזה. כאשר מלען נשאף על ידי כלב או חתול, הוא מתקדם בדרכי הנשימה העליונות, פוגע ברקמה הרירית העדינה ומוביל להתפתחות של הליך דלקתי שלרוב מסתבך והופך לזיהומי.
סימנים המחשידים לחדירת מלען, המופיעים לרוב באופן פתאומי וחריף לאחר טיול, כוללים ניעור אוזניים או עיטושים ושיעולים בלתי פוסקים. במקרה ואחד מהסימנים הללו מופיע, יש לפנות למרכז הרפואי הווטרינרי המטפל בהקדם, על מנת שניתן יהיה לנסות ולשלוף את המלען שבתחילת התקדמותו בקלות יחסית. במידת הצורך או אם המלען חדר לעומק, ניתן אף להיעזר באמצעי אנדו/ברונכוסקופיים להוצאתו (הכנסת צינור המכיל סיב אופטי ומצלמה לחללי האף או האוזן).
סיבוכים אפשריים של חדירת המלען לעומק דרכי הנשימה, כוללים דלקת ריאות, זיהום והצטברות מוגלה בחלל בית החזה (פיותורקס) ופגיעות נוספות. לכן חשוב לפנות לאבחון וטיפול וטרינרי בהקדם האפשרי בכל חשד לחדירת מלען! לכן, אם יצאתם לטיול או יש גינה בבית והכלב או החתול התחילו להתעטש בפתאומיות או שיש הפרשות מאחד הנחיריים או אם בעל החיים מטה ראש או מנערו - סיכוי סביר שיש גוף זר שחדר למערכת הנשימה או לתעלות השמע ויש להגיע לבדיקה על מנת לאתרו ולהוציאו.
מוגש באדיבות 'וט חולים', בית החולים הווטרינרי בקרית ענבים
