"אשא רגליי, אשא עיניי" מאת: יהודה גובני

אשא רגליי
אליך, בני,
אשא רגליי
ביום שנה
כבכל שנה,
סנדלי ומקלי
ותרמילי,
כי אתה לי,
אם אין אני לי. 

וביום שבתי
ומכאובי,
יישאוני רגליי
אליך,
ואל מקום אשר
יישאוני,
שם אשא שמך,
בני,
אותיות חצובות
בסלע,
חקוקות בי,
בקרביי,
מעיי.

אשא עיניי אליך,
בני,
אשא עיניי
אל עיניך הנישאות
מקיר המזכרות,
המדברות,
ועיניך, בני,
תינשאנה אליי,
אומרות 'אבי
כבראשונה,
אומרות 'אמי'
כימי עדנה.

ועיניי,בני,
יישאוני אליך,
לשאת חן, למוצאו,
וכולך נעורים, בני, 
זיו קלסתר ואורים.

אשא 
ידיי אליך,בני.
לצפון ולספון
דמותך
בתיבת משה שלי,
על פני מים זכים,
מפכים,
מעיין טוהר
במקווה מבכים

וביושבי כבוש, עקוד,
יישאוני ידיי אליך
להשביך אליי, בני,
אל חיקי, מפתני, משכני,
בחפץ הבונים.

אשא עיניי, בני
אשא ידיי ורגליי,
לקרום לך עור, גידים,
ובגדים ומדים והיגדים,
להציבך ממצבה, 
לחיותך,לחוותך
במשמר העומדים,
בפתח תקוותם,
בחדוות שיבתם,
לעלומים, לעולמים.

כל הזכויות שמורות ליהודה גובני. 

לצפייה בסרטון לחצו כאן: https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=1363212017212588&id=184618665071935