היי, מה שלומכם?
מקווה מאוד שנהניתם בשבוע שעבר, כי אם כן אז כנראה שזו תחילתה של ידידות מופלאה (: אני בכל אופן ממש התרגשתי, ועכשיו זה כבר זורם..
מי שהצטרף השבוע, מוזמן לדלג לפוסט הקודם ולהדביק את הקצב.
אני אחפור כאן על בסיס קבוע בבקשה תגובות מכם, אז סיכמנו כבר שאתם לא מתקמצנים עליי.. נכון? סומכת עליכם
תיהנו לכם יקיריי,
שלכם,
שלי
פחות אבל עוד כואב
וגם כשאת כבר חולקת אפרסק גדול על הספה בערב, עם הזכר החדש, והחיים יפים, ונדמה שהזרימה הטבעית של הזוגיות החדשה כבר נראית לך מוכרת והגיונית, דווקא אז את חווה הצפה שלא הייתה מביישת את נתיבי איילון באמצע פברואר.
מספיקות שתי הברות שמרכיבות מילה אחת, כדי לזרוק אותך לדה ז'ה וו מדאיג של אחת הסצנות עם האקס המיתולוגי, ואמנם פחות מאז, אבל זה עדיין כואב, ולכן, את נסגרת שוב, מפעילה את לחצן החרום שמוריד בטבעיות רבה, את כל המחסומים שלך שלא הספיקו אפילו להחליד ואת שוב במגננה.
כשיוצאים ממערכת יחסים שפרק הזמן שלה נמדד בעשורים, השריטות הן יותר במימדים של צלקות, ופלסטר שקוף עם ציורים לא ממש מספיק לרפא את הבעיה הרפואית הנפוצה, וצריך, איך לומר, לגשת למומחה...
א-מה-מה? גם וותיקי המומחים בתחום הצלקות יבשרו לך שאין אפשרות להעלים צלקות, בטח לא כשהן כבר חגגו יומולדת 11...
הפתרון לבעיה הוא לא קוסמטי, הוא יספר לך, את פשוט תצטרכי ללמוד לחיות איתן ולקבל את העובדה שהן חלק ממך. בשנייה שזה יקרה, יקרה במקביל דבר נוסף וחשוב, את תתחילי להבין שאת מי שאת, למרות ובגלל הצלקות האלו, תביני שאת יכולה להתחיל לסלוח לעצמך, להרפות קצת מן הקשיחות שמאפיינת אותך כל-כך ולקבל אותך כמו שאת!
בסיום התהליך הזה ולא דקה לפני כן, תוכלי להתפנות לרצונות שלך, ולהתחיל תהליך חדש של ניתוב הרצונות שלך מבן הזוג הפוטנציאלי, רק שהפעם, בשונה מפעמים קודמות, הרשימה תורכב לא רק ממה שאת לא רוצה, אלא גם ממה שאת כן רוצה. כי הרי עד אותו היום, כל מי שרק הזכיר לך משהו קטן מהטעות הגדולה, נשלל על הסף.
מאותו יום תנחת לך התובנה המשחררת והמרגיעה, שבן זוג חדש אמנם יכול להכיל כמה תכונות אופי מבן זוגך הקודם, אך הן תגענה עם תכונות נוספות אחרות, שייצרו מכלול אחר ולא מוכר.
והיופי שבדבר הוא שאת כבר אחרי תהליך של קבלה של עצמך, סליחה לעצמך, התאהבות מחודשת בעצמך כמצולקת, ובעיקר נינוחה יותר ורגועה. והרוגע הזה ייתן לך את האפשרות להתמודד עם התכונות של הזכר החדש בשלווה יותר גדולה, ולחיות עם העובדה שיש דברים שהם שלו, ולא חייבים לגעת גם בך, וגם אם נגעו, מתמודדים איתם אחרת, ובעיקר מבינים שלא כל דבר קטן, בהכרח יהיה סיפור גדול.
והכי חשוב יקירתי, לזכור שאת תמיד בתהליך, והלמידה היא חלק חשוב מהרעיון, ולמרות שלפעמים הצלקת עדיין כואבת, היא כואבת אבל פחות...






