עליזה בלוך, 47, נשואה לד"ר אהרל'ה, נפרולוג בביה"ח הדסה עין כרם, + 4, גרה בגבעת שרת, תושבת העיר מזה 23 שנה. בימים אלו כותבת את הדוקטורט שלה במדיניות חינוך. ניהלה את ביה"ס ברנקו וייס מיום הקמתו לפני 14 שנה. בשנה האחרונה הייתה בשנת שבתון. בתוך שנה סוערת זו נכנסה לפוליטיקה המקומית בניסיון להתמודד על תפקיד ראשות העיר. השבוע החלה את תפקידה החדש כמנהלת רשת בתי הספר של ברנקו וייס, הרשת כוללת 20 בתי ספר. היא מציינת בגאווה כי ביה"ס ברנקו וייס בבית שמש הוא ביה"ס הראשון של הרשת והגדול מכולם ומשמש כ"ספינת הדגל" של הרשת.
ספרי מעט על תהליך מינוייך למנהלת הרשת.
"במשך תקופה ממושכת ביקשו ממני לנהל את הרשת. לאורך השנים הייתי עסוקה מאוד בתוך ביה"ס, וקיבלתי החלטה לקחת את הדברים הטובים אחרי ניהול של שנים ולייצר מודלים כאלה ברחבי הארץ. חינוך זה אנשים, לבית שמש יש מודלים טובים והחלטתי להוציא את זה החוצה וזה מבחינתי הזמן הנכון. היום כשאני מסתובבת ברחבי הארץ ומבקרת בבתי ספר אני יכולה לומר כי יש להם מה ללמוד מאתנו באיכות המורים, מוטיבציה, מחויבות וברצון לעשות. יש עוד הרבה אתגרים אולם, במבט כללי עם מורים שחושבים חדשנות ולא מפחדים מרעיונות חדשים בפירוש בית שמש מודל לחיקוי."
סכמי את 14 שנות ניהול ביה"ס ברנקו וייס.
"סיכום שנות כהונתי כמנהלת ביה"ס ברנקו וייס היה ועדיין הדרך להגיד לעצמי האם אנחנו באמת מתכוונים לומר שברנקו הוא דוגמא, שחינוך יכול להשפיע על החברה? לפני 10 שנים זה היה סוג של חלום והיום הוא מאוד ברור: בהישגי בגרות, מ'חדר מורים לומד' - הוא עניין מרגש בפני עצמו ברמה הלאומית בתחום החינוך ההתחלה הייתה בבית שמש. הקצנו זמן למורים ללמוד, סללנו את הדרך והרעיון קיבל משמעות. בתפיסת עולמי מורה הוא לא רק כאשר סיימת ללמוד, מורה טוב לומד כל הזמן, מורה טוב עסוק כל הזמן בלהיות יותר טוב. ביה"ס הגיע לשיאים כשקיבלנו פרס חינוך ארצי 'פרס רוטשילד' מה יותר מזה, מהמקומות האלה כאשר אתה מגיע לפסגה אפשר רק לרדת, ואנחנו כצוות היינו תמיד עסוקים במה אנחנו מתחדשים. העוצמה של הצוות שהאנשים עסוקים בלרצות להיות יותר טובים כל הזמן. העקשנות של הצוות החינוכי יצרה מודלים משמעותיים. גם בנושא הגיוס לצה"ל העיר הייתה בסימון אדום וירוד ובמשך השנים קרו בביה"ס תהליכים של גיוס לצה"ל, עם פתיחת מסלולים של יחידת 8200 וחיל האוויר. אמרנו לתלמידים בני 14 אתם המנהיגים של הדור הבא, בשלבים מאוד מוקדמים של החיים שלהם הם הופכים להיות יותר טובים.
ברמה האישית, היכולת לקחת כל רעיון ולממש אותו ולא לחשוש מיצירתיות, ואם מאמינים בילד ובחינוך זו היכולת של ברנקו וייס. בעבורי זה העניין הכי משמעותי שאפשר לעשות. הטופ בעשייה ניהולית וחינוכית היא להשפיע על חיים של אנשים, זו אחריות ותחושת משמעות מאוד גדולה."
בשנה האחרונה שנת שבתון מה הייתה מידת המעורבות שלך בביה"ס?
"תמר עציוני הייתה מנהלת מצוינת שהכירה את ביה"ס לפניי ולפנים, שהמשיכה את רוח ביה"ס בדרכה שלה והיינו בקשרים קרובים ומחשבה לדברים חשובים. אני ממשיכה ללוות את ביה"ס ואת מועדון הידידים שלו."
מעבר לכך ומתוקף תפקידה החדש כמנהלת הרשת עליזה תמשיך את הקשר וליווי ביה"ס.
את חלק מ'שולחן העגול' שהוקם בעיר במה אתם עסוקים ועוסקים?
"שולחן העגול התחיל בעצם מסיפור אורות בנות והיריקה המפורסמת. כמנהלת הבנתי שעומדות בפניי שלוש אפשרויות תגובה. אחד - לומר אני לא גרה שם. שתיים - להצטרף למתלהמים ולהגיד אני נגד חרדים, והשלישית - בה בחרתי היא שבסופו של יום כולנו אזרחי מדינת ישראל, ישנם חלקים שדומים לנו וחלקים שאינם דומים ובכל מקרה נחיה כאן בעיר ובמדינה ונבחר לגדול ולגדל בשנאה ובכעס, או להגיד שכולנו ביחד וביכולת שלנו לחיות יחד. ולכן, סמוך לאירועים הזמנתי לביה"ס אנשים מהמגזר החרדי לפגוש תלמידים והראשון ביניהם היה הרב חיים שמואל פפנהיים, ואת סגן רה"ע שמוליק גרינברג ועוד, כשהרציונל היה להגיד בואו נדבר, נתייחס, נבין. כשהחלו המפגשים רואים דברים אחרת. סביב השיח הזה נולד הרעיון שנקים 'שולחן עגול' שייקחו בו חלק אנשים ממגזרים שונים. והמשמעותי בעניין הוא קודם כל מפגש של אנשים יש שמחות, חגיגות, אבלות, עצבות, זה לא פשוט מאחר והמפגש האנושי אומר שזאת המציאות. יום לאחר הפסקת האש של 'צוק איתן', חשבתי כשהחמאס זורקים טילים הם לא מבחינים אם אני נוסעת בשבת או לובשת שמלה או גופייה ההתייחסות אלינו היא כמקשה אחת ללא הבדל. אני שואלת את עצמי צריך מישהו מבחוץ שיגדיר אותנו כקבוצה או שיש בינינו הבדלים? חלק גדול מהסיפור הוא היכרות עם ההבדלים והפערים. חלק מהפערים הם תוצר של בעלי עניין לייצר הון פוליטי, חיזוק וליבוי השנאה ואף אחד אינו יוצא נשכר מזה. במדינת ישראל של 2014 בכיתות א' 50% מהתלמידים הם או חרדים או ערבים. אפשר להתעלם מהעובדה, אבל צריך להבין את ההתפתחות של המגזרים או את המשמעות עם המורכבות והדרישות. אבל כשלא מדברים על מה שרחוק נראה יותר קשה מאשר במקום קרוב. מעבר לשיחות בתוך השולחן, הקשרים הבין אישיים שנוצרים שם הם משמעותיים, חשובים ובעיקר מלמדים שזה אפשרי להתמודד עם המציאות ולא לטייח אותה למצב של שתי חזיתות ומלחמות. צריך להסתכל על הבעיות בעיניים זה חייב לקרות. ככל שנקדים לעשות את התהליכים, נגדל ילדים במציאות יותר בריאה. יש נושאים שעל הפרק יש דינמיקות שמתעוררות בזמן אמת לייצור מפגשים ושיח גם עם קהילות. אחד הדברים האחרונים והמעניינים שייצרנו הוא שיחה עם חברי המועצה אפשרנו לדבר ולהכיר מורכבויות. חשוב להדגיש שבהגדרה השולחן לא פוליטי ואינו עוסק בפוליטיקה אלא, בנושאים חברתיים, ערכיים והרחבת השיח. מאחר ואין לנו את הפריבילגיה להתעלם מחלקים חברתיים, זו החברה שלנו. חברים בשולחן העגול הם: הרב שמואל חיים פפנהיים, הרב יעקוב קופשיץ, הרב איידלסון, הרב ברגר, אברמי קאפ, אברמי גרינברג, אילן גאל דור, ד"ר צביקה צמרת, ניצן ברוך, אביבה חלמיש, אבי כהן, הרב שנקולובסקי, ואנחנו במגמת מצטרפים נוספים."
השסע בין האוכלוסיות בעיר כיצד את רואה אותו לאן הוא הולך והאם אפשר לצמצם אותו?
"אני שואלת את עצמי באיזה קבוצה אני ממוינת? אמריקאים, חבר העמים, ותיקה, מגדל המים? הצורך האוטומטי לתייג ולהגיד אני חייב X זה אומר מה אני חושב על אנשי Y. המצב הנתון הוא כי בית שמש עברה מערכת בחירות קשה מאוד שהקצינה מציאות יותר מהקיימת. יש שתי ברירות: האחת לחזק את הקו הזה ולהמשיך ללכת בו. האפשרות השנייה, בואו נהיה מודל לאומי זה החלום שלי, לייצר מצב שמאפשר לי לחיות כמו שאני. ניהלתי ביה"ס ממלכתי, כל ילד שגר בבית שמש חייב וצריך לקבל חינוך מצוין עם מורים ומבנים הכי טובים. צריך להפסיק את המצב שקיפחו אותי. יש לנו דרך ארוכה לעשות ואני לא חושבת שאנחנו במקום טוב. חשוב שאדם ייהנה מתרבות וגם משיעור תורה, זו עיר רב תרבותית מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל ונדרש להוריד הרבה קליפות מהמצב הקיים. אני מניחה שנגיע לשם כך או כך כי בחרנו לחיות במדינת ישראל וזו המציאות בארץ שלנו. על ממונה התרבות והבינוי בבית שמש לדאוג לכולם, זה הדיאלוג והשיח שצריך להיות."
בשנים האחרונות שמה של עליזה בלוך השתרבב בפוליטיקה לא כפוליטיקאית אלא, כדמות שהורים רבים ותושבים היו רוצים לראות במערכת הפוליטית ובהנהגתה. משך השנים פנו אליה קבוצות כאלה ואחרות אולם, היא דחתה את הרעיון. לאחר 14 שנות ניהול היא החליטה בשנה האחרונה להתמודד על תפקיד ראש העיר. להזכיר, במחנה הציוני היו כמה מועמדים לראשות העיר שבסופו התרכזו לשניים: אלי כהן ועליזה בלוך, שיצאו לסקר משותף שנקטע באיבו ביום השני לסקר. מבחן התוצאה הראה שאלי יתמודד לראשות העיר ועליזה "פינתה" את הדרך ובחרה לא לקחת חלק בשני הסבבים בבחירות. שאלות רבות נותרו פתוחות מאחר ובלוך שמרה על שתיקה ברמה האישית, פעיליה הרבים פחות. עד לרגע זה עליזה לא התראיינה על מה שקרה, ניסיתי לשאול שאלות רבות והיא בחרה את לענות כך:
ספרי על הפרק הפוליטי שלך בבחירות לראשות העיר.
"ניהלתי ביה"ס מאוד גדול ומעורב בקהילה, ראיתי את הפוטנציאל הגלום בעיר, ואחרי פניות של לא מעט תושבים חשבתי שאפשר לעשות מהעיר מה שעשינו ביחד בתיכון ברנקו וייס. יש רגעים בהם אדם צריך לצאת מאזור הנוחות, המוכר והבטוח ולהתמודד על שינוי המציאות החברתית בה הוא חי. כמנהלת ביה"ס היה לי ברור שעד היום האחרון של שנה"ל אני מנהלת ומטפלת בכל עניין. ואכן, קיימתי מסיבת עיתונאים שבוע אחרי סיום שנה"ל. רציתי להביא לעיר שיח של מצוינות, חתירה לעשייה ושיח של פתיחות לכלל האוכלוסיות. מודל לאומי כיצד צריכה להראות החברה בישראל. חשבתי שבגלל גודל המשימה זה לא יכול להיות עניין אישי שלי ולכן חברתי למס' מפלגות שבפעם הראשונה בתולדות העיר התאחדו יחד למען שינוי וקידום העיר: סיעות הליכוד, עבודה, יש עתיד והבית היהודי. היה מרגש לראות במטה אנשים חרדים ליד אנשים עם עגיל באוזן ובאף, חובשי כיפה ושאינם עובדים יחד. הייתה התרוממות רוח וזה כשלעצמו רווח גדול. התקבלה החלטה עוד לפני הצגת מועמדותי לקיים בעיר סקר. לדעתי חשוב היה שבסקר ישתתפו כל תושבי הבית שמש כי רציתי להיות ראש העיר של כולם ולא של מגזר זה או אחר, וגם חשבתי שלא נכון להתעלם מחצי אוכלוסייה ולדחוף אותם לצד השני (נזכיר, בסקר לא אמורים היו להשתתף תושבים חרדים). עמדתי לא התקבלה לצערי ומובילי הסקר התעקשו שאת הסקר יקיימו רק בשכונות שאינן מוגדרות כחרדיות. יצאנו לסקר בשמחה ובהתרגשות באמת מתוך רצון אמתי לתת הזדמנות לעיר בית שמש. באמצע הסקר נעשה דיל שהפסיק את הסקר באמצע. אני חשבתי שאחרי ששכנענו ציבור שלם שהולכים למהלך דמוקרטי מכבד, לא מתאים לי להיות שותפה לקומבינה גם אם הציעו לי תפקיד זה לא רלוונטי לעניין. כדי לא לייצר פילוג במחנה הציוני בחרתי לפנות את הבמה ולא לפתוח את השיח על מה שנעשה. לא רציתי להיכנס להשמצות, הייתה לי כוונה אמתית לעשות טוב לעיר. פיניתי את הבמה למתמודדים, בחרתי לשמור על רוח נקייה ולא להיות שותפה למערכת שפתחה את דרכה בעיוות ע"י הפסקת הסקר ולאחריו למערכה רווית שנאה. כמי שכל חייה כאשת חינוך הדוגלת בערכים של יושרה ודמוקרטיה, חשבתי שלא נכון מבחינתי להיות חלק ממהלך כזה. הפוליטיקה היא אמצעי לעשות למען הציבור ולא מטרה בפני עצמה, צריך תמיד לזכור מה הכלי ומה התוכן. חשבתי שנכון יותר עבורי לפנות לדרכים טובות לעשיה למען הציבור."
ניכר היה על פניה של בלוך כשנגענו בחלק הפוליטי, כי עניין זה טרם הגליד. כעובדה היא לא סגרה עדיין את הפרק מאחר והיא עסוקה בתביעת משפטית נגד הבית היהודי, ועניינים נוספים שהיא בוחרת לשמור אותם לעצמה.. (אני מניחה שבשלב זה..).
מה התכונה החשובה לאיש חינוך?
"אמונה באדם, תחושת שליחות."
איזה בשורה תביאי לרשת ברנקו וייס בתפקידך החדש?
"מצוינות ופתיחות לכלל האוכלוסיות בחברה הישראלית."
מה דעתך על מינוי אבי אור למנהל החדש של ברנקו וייס?
"איש נפלא, מבין חינוך, נכנס לבית חם, אוהב ומקצועי. סומכת עליו מאוד."
מה משמח אותך?
"עשייה, משמעות, אהבה, משפחה."
מה מעציב אותך?
"חוסר יושר, בינוניות."
טיפ שלך למנהל בית ספר ככלל?
"להעז, לחלום."
בית שמש לאן?
"תלוי בעיקר בנו, כל אחד מהמקום שלו צריך להחליט איזו אווירה הוא מייצר לעיר ומה הואר תורם לתדמית שלה. זו עיר עם אנשים נפלאים. שמחה שאני מגדלת את ילדיי כאן."
נפתלי בנט הוא?
"יו"ר הבית היהודי."
איחולים לתלמידי העיר לקראת פתיחת שנה"ל?
"פתיחת שנה היא מתנה שמאפשרת הזדמנות להתחלה חדשה, צריך לקחת את המתנה הזו בשתי ידיים ולא לוותר עליה. כדאי שכל אחד יחשוב איך הוא מנצל את הזמן כדי להצליח ולהתקדם. בכל יום כשבאים לבית ספר צריך להתנהג כאילו זה יום שמחלקים בו הרבה אפשרויות, צריך רק לקחת אותן, אם כל יום נרגיש כך, התחושה תהיה נפלאה."
משהו לסיום?
"שכל אחד מאתנו יחשוב: למי אמרתי מילה טובה היום?"
עליזה בלוך, נחשבת ברשת ברנקו וייס בפרט ובארץ בכלל כדמות מאוד מוערכת, פורצת דרך בתחום החינוך וכמי שהצליחה להצעיד את ביה"ס התיכון הממלכתי היחיד בעיר ואת תלמידיו להישגים והצלחות. ככזאת היא גם הייתה שנויה במחלוקת, היא לא הסכימה להכניס לכותלי ביה"ס תכנים שלא עמדו בסטנדרטיים הערכיים שהיא הנחילה. היא מעולם לא התפשרה על עניין שהאמינה בו גם כשנאלצה לעמוד על הרגליים האחוריות ובלבד שטובת החינוך לא יפגע. לא במקרה היא חוזרה ע"י תושבים רבים להתמודד על ראשות העיר כאישה עם ראייה רחבה. קשה לי לומר אם היא מצטערת על הפרק הקצר שחוותה בחלק הפוליטי לאחר הריאיון אתה (שבהמשכו הצטרפתי אליה למפגש של ה'שולחן העגול', שאכתוב עליו בהרחבה בפעם אחרת). לשאלות הרבות שנשאלה על ידי על החלק הפוליטי היא בחרה לא לענות כמו: האם רה"ע הציע לה תפקיד בניהול העיר היא בחרה לומר שזה לא רלוונטי. היא מתרגשת מתפקידה החדש והאתגרים הרבים שעומדים בפניה. היה מעניין לחצות אתה את הרחוב ולראות כיצד תושבים רבים ניגשים מברכים, מנשקים ומאחלים לה הצלחה. אין ספק, שהיא אוהבת את העיר והתושבים. ולנו נותר לאחל לה הצלחה בתפקיד החדש ולשנה החדשה הבאה עליה ועלינו לטובה.
