בלוג חדש – בלוג חדש – בלוג חדש – בלוג חדש – בלוג חדש – בלוג חדש – בלוג חדש – בלוג חדש
היי לכולם...
אחרי שעות רבות של ניסיונות כתיבה ומחיקות אינספור, אני סופסוף מתחילה לשפוך קצת החוצה...
אני אמורה להציג את עצמי בפניכם, ואין לי כל כך מושג היכן מתחילים? קצת מהוססת, מעט חוששת, הרי בכל זאת, אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני, לא?!
אני מביאה עצמי אליכם מקולפת ועירומה, ואתם מצדכם, תתרווחו מול המחשב/סמארטפון ותכירו אותי עד למעמקיי, מבלי שאדע מי אתם בכלל... (שגם על זה ארחיב מעט).
אז נראה לי שפשוט אתחיל מהסוף... אני מאושרת!!!!!
לא מזמן ציינתי חמש שנים לסטטוס החדש שלי, ג+4, ואת כברת הדרך הפרטית והמאוד מיוחדת שעברתי, אני רוצה לחלוק אתכם כאן - בבלוג שלי.
ראשית, אני אימא גאה ומאושרת לילדים בגיל ההתבגרות ולמטה מזה. אני אשת קריירה, שבניתי בעשרת ציפורניי, שלב אחר שלב, והדבר שהכי מאפיין אותי - אני בחורה מאוד לא קונבנציונלית, לעיתים אפילו קשה לעיכול למי שפוגש אותי לראשונה. אני מודעת לכך אבל, חיה עם זה בשלמות. "החיסרון" מהווה עבורי יתרון, כיוון שזה הופך אותי לאנטי-שיפוטית אל מול אנשים חדשים. יש לי נטייה טבעית לדון אנשים לכף זכות, עד שמוכח אחרת, וגם אז אנסה להבין ממה נובעת התנהגותם ואשתדל לא להיפגע מהם (למעט מקרים של רצח, כי אני לא ממש אוהבת שרוצחים אותי..), עם כל השאר אני יכולה להסתדר...
נתון מאוד חשוב שכדאי שתדעו עליי, אני אופטימיסטית חסרת תקנה, מוצאת את הטוב בכל דבר, בכל מיץ מקולקל אמצא את התרכיז הטעים שניתן לבודד אותו וליצור ממנו יש מאין..., אני יודעת שזה מאוד שונה מהמקובל, אבל אין אצלי תלונות, הכול טוב! הכול פשוט טוב - פשוט וטוב. חבר טוב ציטט לי משפט "לא פשוט להיות פשוט", לקח לי 40 שנה (ממש יציאת מצרים) להבין את העוצמה החבויה במשפט זה!!
אז לאלה מכם שחיים את החיים "הרגילים" וודאי ברור שאם התגרשתי, ואם אני תושבת מדינת ישראל, ואם חד הורית עצמאית, ויש לי מינוס בבנק, וניסיתי פעם להשיג נציג של הוט בטלפון, אז כנראה שהחיים לא קלים, ועברתי ואני עוברת מכשולים. לא תמיד הכול הולך חלק אבל, זה לא הופך אותי לפחות מאושרת כי אני תמיד מסתכלת על חצי הכוס המלאה.
והחשוב מכל, אני פריקית של הקדוש ברוך הוא, מאוהבת בו ברמות אחרות, יש בינינו הסכם: הוא פותר לי את הבעיות בדרכו, ואני מצדי לא שואלת למה ומתי (זה פשוט מכעיס אותו ומרחיק ממני את הפתרונות) אז אני עושה כרצונו...
אז אני מקווה שהטעימה הזו נתנה לכם רקע דיי מייצג עליי, ועכשיו אני חוזרת לבקשה שלי שמתחברת לפסקה הראשונה. מכיוון שאתם קוראים את מה שאני כותבת, אשמח לפידבקים מכם. אודה מראש לכל אחד מכם באם תרשמו את תגובתכם למאמרים שלי. בכל שבוע אפרסם מאמר שיספר חלק אחר מהתהליך שעברתי. מראש אני מתנצלת בפני קוראיי הגברים, שהמאמרים כתובים בלשון נקבה, זה לא מטעמי אפליה, פשוט כך נוח לי יותר...
אשמח לקרוא תגובה מכל סוג ובכלל כל דבר שעולה על רוחכם...
אני ממש נרגשת להתחיל כבר, אז בואו ניגש לעניין... מצורף מאמר ראשון, תהיו מקסימים ותזכרו שפה אין מקום ללייקים, רק תגובות, אז אל תתקמצנו עליי...
הגיל המפחיד
אומרים שהחיים הם מה שקורה לנו בזמן שאנחנו ממתינים....
לכל בחורה יש גיל מפחיד, 27,35,51. כל אחת והפחדים האישיים שלה....
האחת עסוקה בלמצוא את האחד, השנייה מוטרדת מתי תייצר שניים-שלושה,
האחרת חושבת האם יהיה לה האומץ לפרק את החבילה.
אני בת 40 ועדיין לא החלטתי מה הגיל המפחיד שלי. טוב, זהו רגע שדורש ממני לערוך את ספירת מלאי של חיי:
חתונה V ילדיםV גירושין V ניסיון V עסק V מקצוע V
לסמן ב"גילי המופלג" הרבה וויים זה נראה הגיוני ביותר, אולם סקירה חטופה סביבי מביאה אותי להבנה, שברור מאליו זה ממש לא!
לא לכל מי שבגילי יש ילדים, לא כל מי שבגילי התחתנה, לא כל מי שבגילי התגרשה, לא כל מי שבגילי פתחה עסק, לא כל מי שבגילי רכשה מקצוע, ולא כל מי שבגילי משתמשת בניסיון שבטוח יש לה. אז למה בעצם אני צריכה להוסיף לרשימת המלאי שלי "גיל מפחיד"?
ניסיוני שנמצא בשימוש מתמיד בזמן האחרון, רומז לי שעליי למלא את המלאי שלי בספירה של חלומות, שאיפות ורצונות, ולא בספירה של שנים, שעות וימים ועוד כל מיני מספרים לא רצויים. הרי הגיל הוא רק מספר, לא???
אז חשקה נפשי, שבמניין הגויים היא בת 16, באהבה בריאה, טובה ומזינה. כזו שתגרום לאשה שבי לאהוב את עצמה בכל רגע מחדש. חשקה נפשי לאהוב אותי בכל מאודי, לזכור את כל חסרונותיי ולהכיר בכך שבלעדיהם לא היו לי כל כך הרבה יתרונות. הרי בזכות כל אלו גם יחד, אני מי שאני, וטוב שכך, כי לא הייתי רוצה להיות אף אחת אחרת.
אז מסתבר שחתונה בגיל 22 היא דבר מבורך, כי היא הופכת את הסטטוס החדש לאחר גירושיי למשהו מופלא אפילו יותר. לא הייתי מחליפה את רווקותי בגילי המופלג בשום רווקות בשום גיל, למעט זה שנפל בחלקי.
ומסתבר שאימהות שמתחילה בגיל מוקדם, משתבחת עם השנים, והאימהות, שהיא המהות, עושה אותי למי שאני, גם כשהילדים לא צמודים 24/7, וזה בסדר ואפילו מועיל, להיות גם לבד לפעמים, כי אז הביחד מקסים יותר ויותר.
ומסתבר שבוסים חארות זה דווקא דבר מעולה, כי בלעדיהם לא היה לי הדחף להיות עצמאית.
אז מי דיבר על גיל מפחיד???
גילוי נאות לציבור הפחדנים והפחדניות: מתנצלת מראש שעל אף ההזמנה המושקעת, לא הגעתי למסיבה שלכם, פשוט בגלל שאין בי פחד, שלא לדבר על גיל מפחיד. כי במקום לספור את הזמן עד בואו של 43, 57 או 120.. אני מעדיפה למלא את הזמן בחלומות, הגשמות, אהבה, פריחה, שגשוג, תפילות ועוד המון מילים יפות שהולמות אותי יותר. אחרי הכל, אני מי שאני, בזכות כל אלו.
אז החיים שלי הם מה שקורה לי בכל רגע ורגע, ואת ההמתנה אני אשאיר לרגע שהפקידה של השיננית תודיע לי שהגיע תורי...
שלכם,
שלי
שמשנט
