"הדרך בה הלכתי
הלכו בה רבים לפניי ולמרות
לא היה בהם איש
שהבחין בפנינה שלפניו
יש אומרים כי עטופה הייתה
בשכבות של טין וסמויה מן העין
לפיכך איש לא טרח להתכופף לקחתה
אבל אני חשתי בתוכי כי מתחת לכל אותן שכבות
יש שם משהו ,דבר שלא ידעתי להגדירו
לפיכך שלחתי ידי ולאחר שהורדתי מעליה את אותן שכבות
והנה בידי פנינה ,פנינה יפה וזוהרת ,שלא ראיתי מעולם כמותה
משה כהן ,זכרו ברוך יהיה ,היה אותה פנינה שמצאתי תוך
כדי פעילותי כקבלן לעבודות פיתוח, עוד בימיי שירותו הצבאי
נוהג היה להגיע בזמן החופשות לעזור בידי לנהל את העבודות
ובאותם זמנים גם הבנתי עד כמה ברוך כשרונות הוא .ועד כמה נמרץ
ובעל תושיה ,אבל מה שהפעים אותי יותר מכל הייתה תמימותו המזוקקת והטהורה ,רוחב לבו, ויצר הנתינה שאינה יודעת גבולות
לימים כאשר סיים שרותו הצבאי חבר אלי ,ומאז לא נפרדו דרכיינו,
משה היקר היה איש טוב ,אולי יתר על המדה, שתמיד ביטל עצמו מול האחרים , ותמיד היה לעזר לכל אלה שנזקקו לו, לכשרונו המיוחד ולידיו המופלאות,אשר ידעו לתקן את שנשבר, וליישר את שהתעקם, ותכונה אחרונה שאמנה , תכונה שהלכתי אחריה שבי, הייתה רגישותו המירבית לבני האדם , לאותם אלה שנותרו בשולי הדרך , הוא תמיד היה אץ רץ לנער מעליהם את אבק הזמן, בדרכים שהשתיקה יפה להן, כנפשו היפה, שלום לך משה שהייתה לי כאח וכבן , תנעם שנתך, ויבורכו רגביך, והיושב במרומים
יפרוס כפיו לעוטפך בחסד וברחמים"
יהי זכרו ברוך.
