“את נאום הפתיחה שלי לא הספקתי לשאת על דוכן המליאה. אני מאמינה שעוד יגיע היום..

לבנתיים אשתף אתכם ברחשי ליבי, בשורשים אשר מניעים אותי לעשיה. 

רבי יהודה הלוי, משורר ופילוסוף, חי בימי הביניים בספרד המוסלמית. ריה"ל ייחל לעלות ארצה וכתב שירי געגוע לציון. כאשר הזהירו אותו מהסכנות הצפויות בישראל בשנים אלו: העוני, השלטון הזר ועוד. תשובתו היתה:

 "טוֹב יוֹם עַל אַדְמַת אֵל, מֵאֶלֶף בְּאַדְמַת זָר".

בגיל שנה ושמונה חודשים עליתי מקזבלנקה שבמרוקו לישראל יחד עם אבי רפאל פרץ, אמי ג'וזט ואחותי שירה. הוריי, החכמים וטובי הלב, נהנו מכל טוב במרוקו. אף על פי כן, בחרו להשאיר מאחוריהם את השפע והמעמד ולעלות ארצה. הם שמחו בכל מאודם, על הזכות  לגדל את ילדיהם בארץ ישראל.

עם ההגעה ארצה, שיכנו אותנו במעברה בלוד, שם חיינו בצמצום. הוריי לא התחרטו לרגע על השינוי שעשו. הם שבו והזכירו לנו כמה טוב להיות בארץ וברגעים הקשים יותר, תמיד ידעו להרגיע. להשקיט ולהגיד, מחר יהיה טוב. מחר. 

אני זוכרת כילדה קטנה את פניו של אבי מלאות אור כאשר היה מדבר על מדינת ישראל. רגעים אלה  השרישו בי חיבור איתן ומעמיק.

שנות עשייתי ארוכות ומגוונות. ממורה לרכזת למרצה, לראש מטה שר החינוך ושר התחבורה ולמנהלת עסקית בחברה גדולה. 

ראיתי וניהלתי לא מעט משברים ואינני חוששת מלהתמודד.

אני מודה שכאן, נוכחתי בפני משבר לא פשוט. משבר ששורשו נובע מחוסר סובלנות, מחוסר רצון לקבלת האחר בחברה הישראלית והשלכותיו יקרות מאד בזמן ובמשאבים.

ברור לי, גם המשבר הזה יעבור ונצליח לשבת יחד, המפלגות השונות. חלמתי בכנסת ה 21 לעסוק במחבר. להוסיף טוב. 

עמדתי בראש שדולה אשר לקחה על עצמה לתכנן אסטרטגית את ישראל עד שנת 2048, לפתח את הצפון והדרום, בתחבורה, בדיור, בקהילה. התכנית כללה את באר שבע ואת רהט, את טבריה ואת מרר. 

התחלתי לפעול לפיתוח יהודה ושומרון ובראשם חברון, עיר האבות, היקרה לי כל כך.  

בניתי תכנית חינוכית, לצמצום פערים בפריפריה, על מנת להיות האוזן הקשבת של אלה שקולם לא נשמע. אותם הילדים שגדלו כמוני עם הזדמנויות מוגבלות, לעזור להם לשבור את תקרת הזכוכית. 

פניי קדימה. לליכוד חזק בראשות בנימין נתניהו, בדרך למערכת בחירות נוספת, שתאפשר לחבריי ולי להוסיף אור וטוב. 

אני מודה על עצם היותנו כאן, במדינתנו, בזמניה היפים וגם במשבריה. 

אני מודה לבעלי אשר, אהובי ושותפי לעשיה, ולילדיי משה אסתר ורפאל. 

שלכם באהבה, 

קטי.

קרדיט צילום: רוני סופר