"לאנשים הקטנים עם הצל הגדול, להיות גולנצ'יק זה לקלל את הגשם והבוץ שעכשיו,
אבל להתעקש לצאת למארב בלילה. להתקשר לאמא להרגיע, ולהגיד לאבא ש"לא נכון",
ואתה בבית שמש עכשיו ולא בבית לחם. להבין את פחד האזרחים בלי לדעת
אם הם מבינים את הפחד שלך, להציץ בשמש השוקעת ולדעת שרק עכשיו מתחיל היום.
להיות גולנצ'יק זה לשאול המון שאלות על מוות, בלי לקבל תשובה אחת על החיים.
זה לאבד אחים לנשק, אך לא התקווה, הטירוף שבעיניים והצלילות במחשבה.
לשמוע על עבר בלבנון כשמחר זה אנחנו באיו"ש. להרגיש תחושת נקם אחרי עוד פיגוע,
אך לא להתאכזר לערבי במחסום. להיות גולנצ'יק זה לחלום על חו"ל ולטייל בשטח A.
לתת ביס מהלוף ולחשוב על שווארמה. להיות גולנצ'יק זה לראות את הנוף מחלון האוטובוס
ולדעת שגם שם צעדת. זה לתפור מטרות קרטון, אך לנשום את הקרב.
לקלל 3 שנים, ולחשוב שזה לא מספיק. להתעצבן על הקפצה מהבית אך להכיר בזכות שביציאה.
להיות גולנצ'יק זה לחלק את האומץ לדרגות שונות של פחד. זו רעות עמוקה, אבל תמיד מגלים יותר.
זה אפילה מוחלטת אבל הלילה לבן. ולכעוס על החברה שחיכתה אבל בסוף עזבה
כי אתה לא בא הביתה, בלי שתדע מתי אתה חוזר. להיפצע רק מרסיסי הלב.
להביט באנשים עם הכומתות האדומות כאשר לך יש עיניים אדומות.
להיות גולנצ'יק זה העבר וההווה והעתיד, וחלום ותקווה, ושקיעות והנחלים, והרים וזריחות וכוכבים נופלים,
ויש מאין, ועייפות מתמדת, ודתיים וחילוניים, וגעגוע וזעזוע, ויד שתמיד אוחזת בנשק.
זה לחשוב קודם על המדינה, ולשאוף תמיד ליותר. זה לא לתת למי שאתה להפריע
למה שאתה יכול להיות. הקרקע ספוגה בדם, ואנחנו כאן בשבילכם, לביטחונכם, אוהבים את האנשים,
אוהבים את המולדת נשבעים לנצח לירושלים – כי להיות גולנצ'יק זה קודם כל להיות בן אדם".
נכתב ע"י צוות אורי, אוגוסט 2000
מוקדש ל-13 הרוגי החטיבה ביומו ה-13 של מבצע "צוק איתן".
תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים.
