פוסט מרגש של אושר כהן, מורה ב'זבוטינסקי', בית הספר שאיבד אתמול את טליה פרץ ז"ל, בתאונה הטרגית במושב שדות מיכה: "אתמול בית הספר בו אני עובדת איבד תלמידה בכיתה א' בתאונה מצמררת וטרגית. כשישבנו כולנו הצוות החינוכי לחלוק תחושות ורגשות, צפו בי המון מחשבות ותהיות. על החיים. על למה אנחנו פה. על איך עובר עלינו היום. כיצד אנחנו מנצלים אותו. כיצד אנחנו מעניקים אהבה ליקרים שלנו. הגעתי לבית, נשכבתי במיטה ולא הצלחתי להרדם. המחשבות על ילדה כל כך קטנה שכבר לא תקבל את הסידור שלה במסיבת סידור. שכבר לא תתחפש בפורים הזה, ולא בהבאים אחריו. המחשבות על הילדים שיגיעו לבית הספר, וישאלו איפה היא ולמה הכיסא שלה ריק...ואנחנו נצטרך לברור את המילים שלנו היטב בכדי להסביר זאת בצורה הכי עדינה שיש. עד כמה שאפשר להסביר דבר כזה. שלא תיצור אצלם טראומה בבגרותם. ואז זה הכה בי. החיים האלה לא צפויים. בבוקר אתה פה, ובערב כבר אולי לא. הילדה הזאת למדה, צחקה, רקדה עד סוף שעות הלימודים, ובערב כבר נאלצנו ללוות אותה למנוחת עולמים. והחלטתי לשבת ולכתוב על הדברים שיכול להיות ש99% מאתנו ההורים עושים. קמים בלחץ, מקלחים בלחץ, מרדימים בלחץ. חיים בסיר לחץ! קומו בבוקר ותחייכו. אל תתלוננו שאתם עייפים ואין לכם כוח לקום לעבודה, שאלו יהיו הצרות שלנו. יש אנשים שאין להם עבודה, ויש גם אנשים שלא יכולים לצאת מהבית ולהרוויח את שכרם. תודו לקב"ה על האנשים שנמצאים בחייכם. אבא, אמא, בעל, אישה, ילדים, אחים ואחיות, סבים וסבתות. אף אחד לא נשאר פה בעולם לנצח. וכדאי שבזמן שהם פה, הם ידעו כמה אהבנו אותם, ואנחנו נדע שגרמנו להם טוב. ולגבי האוצרות שלנו? הילדים שלהם שהם כל עולמנו ומשמעות חיינו? תחבקו אותם בכל הזדמנות. תלחשו להם בדרך למעון, בחזור מהגן, במקלחת, לפני השינה וסתם ככה באמצע היום...שאתם אוהבים אותם. שהם חשובים ויקרים לכם מכל. שתעשו הכל למענם ובשבילם. כשתגיעו לבית בסוף יום? תניחו את הנייד בצד. תקריאו להם סיפור, תשבו איתם על דפי יצירה, תשחקו איתם במשחקי חשיבה. תכינו להם ארוחה חמה, תצאו לטייל איתם לפארק או סתם ככה בשכונה. תהיו שם בשבילם. אל תהיו רק דמויות שנוכחות פיזית בבית. תהיו הדמויות שהם יחכו לחזור מהמסגרות רק בשביל לבלות במחיצתם. הרי תחשבו על זה...כמה זמן יש לנו איתם? עד 3 הם במסגרות, וב-7 הם כבר במיטות. 4 שעות. זה הזוי. שנשמע רק בשורות טובות