עד כמה הוזנחה שכונת חפציבה אפשר ללמוד ממסמך סיכום מפגש תושבים עם ראש העירייה ד"ר בלוך וצוותה במפגש  עושים שכונה.  המסמך, שהגיע אלינו, משתרע על פני מספר עמודים וכך ממש כמות הטענות על ההפקרות וחוסר יחס מצד הרשות המקומית אל תושבי השכונה. חוסר טיפול עד כדי הזנחה. הייתה  יותר מאשר סיבה אחת לאבוטבול להתנצל על חוסר  תשומת לב לתושבי השכונות.

המסע שעושה עליזה בלוך בשכונות, הספיקה עד כה לבקר בשלוש מהן, בחפציבה, ביאליק והנרקיס,  מציגים את בית שמש האמיתית, זו הרחוקה כמה חודשים ממערכת בחירות, זו שד"ר בלוך למרות 24 שנות מגוריה בעיר לא הכירה ולא יכלה להכיר.  המסע הזה מחוייב המציאות למי שרוצה אכן בנפש כנה מחפש לערוך שינוי בעיר.  ואין שינוי בלי להכרה באמת ובצרכים הנדרשים לקיומה של מערכת חיים בסיסית.  

מדוע הופקרה השכונה בת אלפי תושבים? האם היא אינה חלק מבית שמש? האם שם אין אנשים שראויים, ויותר ילדים שאינם זכים לקבל מה שחבריהם מקבל משכונות אחרות? הנוכחים במפגש שמעו והצטמררו, ואולי לא.  

בעיות הנדסה, כבשים, הקצאות, שפ"ע, חינוך, תרבות עלו באופן כללי. המסמך מוכיח עד כמה  הרשות המקומית בימי  אבוטבול התעלמה מתושבי השכונה, מצרכיהם וכאבם.  התושבים טענו לפניות חסרות תגובה מצד הרשות והחשש שלהם שגם עתה אחרי המפגש הראשון של עושים שכונה ייוותרו טענותיהם ללא טיפול.

למשל, ודוגמא אחת שעולה וחוזרת במפגש, הסכנות האורבות לילדים בכבישים בתוך השכונה. כזכור את יומה הראשון  כראש עיר בילתה ד"ר בלוך במעברי החצייה של השכונה. שם נחשפה לסכנה הקיומית, ממש כך, של מאות ילדים הנדרשים לחצות את הכבישים המסוכנים   בין מכוניות ואוטובוסים. התושבים טוענים לאי  הימצאות  פסי האטה, ואם ישנם אזי הם עשויים בחוסר רגישות למכוניות. התושבים מצביעים על רחובות שבהם אין פסי האטה, דבר טריוויאלי בכל עיר מתוקנת. " מבניין 52 עד בניין 72 לא הותקן מעולם פסי האטה, סכנת נפשות בשכונה צפופה ומרובת ילדים כמו חפציבה.".  מתריעים התושבים.

ברחובות אחרים אין מעברי חציה, "מבניין 30 עד בניין 48 אין אף מעבר חציה, אין צורך להאריך כהורים לילדים את גודל הסכנה שבדבר. בשטח זה מתגוררים למעלה מ - 500 משפחות  ואם בכל משפחה  כממוצע  השכונתי בין 6-10 ילדים תעשו חשבון לבד.  אלפי ילדים מצויים בסכנה יום יומית!!!! מתריעים ההורים שהגיעו לאותו מפגש.

התושבים מלינים על רמת שירות בתחבורה הציבורית. מצב התחבורה הציבורית קשה מנשוא, שירות גרוע ולקוי ודילוגי נסיעות בקווים הפנימיים ע"י חברת סופרבוס (שאף לא ראתה לנכון לשלוח נציג מטעמה שיסביר את דעתה לקהל – כנראה כי אין הסברים). הבעיה היא כלל עירונית, אלא שהסובלים העיקריים מכך הם שכונות הקצה, שכל יעד צריכים תחבורה קניות, לימודים, ביקורים וכו'.". ומוסיפים עוד על התורים הארוכים המשתרכים בערבי חג ושבת כאשר מאות ממתינים בתחנות לתחבורה מובילה.

אלו רק שניים מהנושאים הכואבים מאוד,  היריעה הקצרה כאן  לא תוכל לפרט את הטענות בניקיון, בטיפוח, במחסור מתקני משחק לילדים, נזכור מדובר בשכונה עם אלפי ילדים,  כ-2000 יח"ד עם ממוצע של 6-8  ילדים בכל דירה. שכונה מחוסרת בנייני תרבות בסיסיים, מחוסרת מבני בתי כנסת מה שמאלץ את התושבים לחפש אלטרנטיבות ואין אלטרנטיבה אלא אם  כן תלויה היא בהבאת קרוואן.

מהתמונה שהתחוורה לעליזה בלוך וצוותה המכובד  המלווה לא יכולה עוד להישאר תמונה תלויה בחדר או  דו"ח בקלסר. עכשיו היא יודעת, עכשיו היא צריכה לחפש את הפתרון. זה בידיים שלה!!!  מה ואיך? ובעיקר כיצד להתמיד בקשר שנוצר בין העירייה לבין התושבים. להם יש ציפייה, לבלוך יש מחוייבות.