ברגעים אלו (חמישי, 20.12, 17:00), התיר דובר צה"ל לפרסום את הידיעה, כי בין המסיימים נמצא גם סגן ד', בן 21 מבית שמש, המסיים במגמת מסוקים. ד' הוא בן למשפחה ידועה בעיר וכבר מימיו הראשונים בקורס, ידענו על כך שהוא בקורס ושהוא עושה בו חיל וסיכוייו לסיים אותו עם כנפיים על החזה גבוהים במיוחד. אך כידוע, ישנם חוקי ביטחון במדינת ישראל והדברים נשמרו בסודיות הראויה עד אשר היום, כאמור, התיר דובר צה"ל את המידע לפרסום.

במהלך קורס הטיס הוא סיים תואר בכלכלה וניהול, ובתיכון הרחיב מדעי המחשב. מתחביביו: מטיס טיסנים ורחפנים, כלבים, ספורט. הוא מספר כי תמיד רצה להיות בצוות אוויר, וכשהיה קטן חלם להיות וטרינר. כמו כן, הוא מוסיף שהוא הראשון שמסיים קורס טיס מהבית הספר שלו. מגיל צעיר לא אהב ללמוד, היה לו קשה לשבת בכיתה וללמוד. בקורס, רצה מאוד לסיים ולהתגבר על הקושי וידע שאם ייכשל במבחנים לא ימשיך בקורס. לכן עבד קשה בשביל לסיים את התואר והתגבר על המכשול על מנת להיות בצוות אוויר.

ד', בן 21, בוגר תיכון 'ברנקו וייס', בן לאב גימלאי של מערכת הביטחון ולאם אדריכלית. אחותו הבכורה הייתה קצינה בחיל האוויר ושהשתחררה כשהוא התגייס ויש עוד אח נוסף בבית. לרגל הטקס הקרב ובא, קיימה מערכת 'שמשנט' ריאיון קצר עמו.

האם היו לך עוד אופציות לשירות משמעותי? חובלים? חי"ר?

"האמת שלא. היו מיונים לדברים אחרים אבל בטייס התקדמתי משלב לשלב ושם היה הכי משמעותי".

מה מיוחד במסוקים שאין במגמות האחרות?

"מה שמיוחד הוא בעיקר החיבור לקרקע. תופסים אזור נמוך, עם תנאים טופוגרפיים מורכבים לפעמים ועובדים עם כוחות קרקע מיוחדים. יש חיבור קרוב לשטח ואתה מרגיש את האירוע ואת היחס האישי עם מי שאתה עובד. אני מאוד אוהב את התחום הזה. חיבור מדהים לשטח ויכולת לעבוד בכל מקום, הרבה גמישות ותחושה מדהימה".

איך הייתה הפעם הראשונה לטוס בשמי ארצנו?

"מדהים, הרגשה מדהימה. זה מאוד מלחיץ בהתחלה, בפעם הראשונה. יש הרבה פעולות ועומס בקנה מידה שלא היכרתי וזה בהתחלה קשה. אתה מרגיש כאילו אתה רודף אחרי כל המעשים, אך לאחר זמן מה ההרגשה הופכת להיות מיוחדת ועוצמתית ויכולת הריכוז משתפרת".

האם היו גם רגעים קשים שרצית לעשות משהו אחר?

"היו רגעים כאלו לאורך הקורס, משברים שבהם אתה אומר לעצמך אולי לא מתאים, קצת מאבד אמונה. זה תפס אותי גם בשלבים הפיסיים - ניווטים, תרגילי מילוט וכל מיני דברים. זה קושי. מה שחיזק אותי זו ההבנה שבסוף יש מטרה חשובה ולמה התחלנו, להיות טייסים בחיל האוויר שזה משמעותי ובסוף הקושי נגמר. יש סיום קורס ואתה הופך לטייס מן המניין. מה שמאוד עזר זה גם תמיכה מהבית והמשפחה, שנתנו הרגשה טובה וזה היה מאוד משמעותי".

מה יש לך להגיד לתיכוניסט שקיבל זימונים לטייס ודברים אחרים ומתלבט?

"אני חושב שלכל מלש"ב (מיועד לשירות ביטחון, מ.ש.) וכל נער שיש לו פרופיל מתאים, צריך לשרת באופן הכי משמעותי ויש הרבה אופציות: חי"ר, טיס ועוד. להיות טייס זה מאוד משמעותי ומי שיכול ויש לו את האופציה, מחובתו לנסות. מי שמתאים יכול להיות נכס למדינת ישראל ולעשות דברים משמעותיים למען ביטחון ישראל. מי שהולך למקום אחר זה אולי תרומה למדינה אך סוג של בזבוז לאותו חייל ולצה"ל. חבל לא לממש יכולת. בהקשר זה אני רוצה לפנות לבוגרי בית שמש ולומר תאמינו בעצמכם. יש בבית שמש אנשים איכותיים וברמה גבוהה שיכולים לממש את עצמם כאן. מעבר לביטחון של המדינה זה גם הביטחון של עצמכם. אל תגידו שזה לא בשבילכם. תנסו. קורס הטייס פתוח לכולם ללא הבדל. אני יודע מהיכרות אישית שיש הרבה מבני בית שמש שמסוגלים ותמיד תזכרו - מי משכוון גבוה מגיע גבוה".

האם אתה חושב על קריירה צבאית ארוכה או להסתפק במה שהצבא מחייב? כמה שנים עוד נשאר לך לשרת?

"אני חתום על עוד 7 שנים, ובסך הכול 10 שנים של שירות. זה מאוד רחוק וקשה לחשוב על זה. יש ימים שאני רואה את עצמי עושה יותר ויש ימים שהמחשבה היא ששבע שנים קבע זה מספיק ואז לצאת לאזרחות. נראה עד כמה אצליח ולאן התפקיד ייקח אותי ויהיה מעניין כמו עכשיו. במיוחד בחיל האוויר, יש תפקידים משמעותיים שניתן להתקדם אליהם".