ביום ראשון האחרון התקיימה תפילת נשים המונית להחזרת החטופים יעקוב-נפתלי, גלעד-מיכאל ואייל זכרם לברכה. יממה לאחר ערב התפילה – אתמול (יום ב'), התבשרנו כי הנערים נרצחו והושבו לקבורה.
ביח' הימים שהילדים נעדרו אפשר היה לראות את עם ישראל מאוחד. המחבר ביטל את המפריד. תחושת הביחד שכל כך חסרה בימים אלו השתלטה על כולנו, וכאחד התמסרנו לה.
אפשר היה לראות כי כלל האוכלוסיות והזרמים בעיר ערכו ערבי תפילה משותפים להחזרתם במהירה ולהתעודד ולשאוב כוחות במשותף. היה מי שאמר שעצם האחדות גורמת לכל אחד ואחת מאתנו להרגיש טוב יותר עם עצמו.
כך גם בתפילת הנשים שנערכה שלשום. קבוצת נשים בהן חרדיות, דתי"ל וחילוניות ארגנו ערב תפילה נשית זכה וטהורה בסימן אחדות ואהבת ישראל. כלל נשות העיר הוזמנו להתפלל ביחד תוך אמונה כי תפילת נשים חוצה מגדרים, מגזרים ותפיסות עולם. המארגנות חשבו כיצד התפילה תתעלה מעל ניואנסים ורגישויות מבלי שתפגע באף זרם תוך התחשבות כוללנית ורחבה.
כמי שלקחה חלק בארגון, היה מרגש ביותר ומעודד לראות את גווני האוכלוסייה בעיר רב תרבותית כמו בית שמש. האופן בו כל אחת מהנשים לקחה על עצמה חלק מהארגון, את החלק בו היא טובה, והעצימה אותו לטובת התפילה המשותפת.
בימים אלו בהם העיר חצויה היה חשוב לקיים מפגש כמכנה משותף רחב בדאגה לשלושת הילדים הצעירים, מפגש שבו נשים מזדהות עם שלוש אימהות מדהימות שלמדו להכיר. שלוש אימהות עם תעצומות נפש בלתי מוסברות. כל אחת בדרכה דאגה לעודד אותנו - עם ישראל, להמשיך להתפלל ולהתאחד לשלום הבנים. בשקט החרישי והצנוע שהתעצם כל פעם מחדש כשפגשנו אותן במדיות השונות.
קראתי אתמול את מה שכתב הרב יוני לביא בפסייבוק בחלק מכתביו: "... מדהים מה שהצליחו שלושה נערים צעירים ללמד עם שלם! אייל, נפתלי וגיל-עד אהובים - חיפשנו אחריכם ומצאנו את עצמנו. גילינו עם היודע להתאחד ברגע האמת ולהילחם בעוז על כל אחד ואחד מבניו." כל כך מדויק.
בעיר שלנו ביתנו – למדנו לבד ובמשותף כי בחיפוש אחר הנערים, בדאגה לשלומם ובעזרה שביקשנו לתת בעצם התפילה המשותפת - גילינו את עצמינו ואת מה שבאמת חשוב – אחדות כמה עצומה ומחזקת היא.
ביום ראשון ראינו פסיפס אנושי מרתק, עשיר בתוכן של נשים חזקות ונהדרות שהתקבצו מתוך אחריות משותפת לגורל הבנים – בנינו.
שמעתי אתמול את סמנכ"ל תנועת 'בני עקיבא' אומר, שההנחה היא שהבנים נרצחו מיד אחרי שנחטפו, ולאמונתו, הקב"ה נתן לנו יח' ימים להיות ביחד ולהתאחד.
התפילה נערכה במגרש הספורט ברמב"ש א', מתוך כוונה שנשות העיר הוותיקה יתארחו אצל חברותיהן ברמב"ש. אט אט ובשעה היעודה החלו לגדוש את המגרש נשים רבות מחלקי העיר. כולן בשקט ובדאגה והתכוונות גדולה לקראת התפילה. שמונה נשים ממגזרים שונים עלו כל אחת בתורה להקריא את פרק התפילה שנבחר עבורה. לאחריו, שרו כולן יחד בליווי אורגן, שירי תפילה מהמקורות בשקט חרישי ובתחינה גדולה.
עיני נשים רבות היו מצועפות בדמעות, וניכר היה כי כולן מחוברות למעמד המאחד. בסוף הערב נאמרה שירת התקווה, שבעבור חלק מהמשתתפות זו תפילה, אולם, ניתן היה לראות כי מי ששירת התקווה הוא לא חלק מעולמה - כיבדה את המעמד.
אחד המאפיינים של העיר בית שמש מאז ועד היום הוא ההון האנושי הקיים בה. עם תהליך ההתפתחות שעברה מעיירה קטנה ושקטה לעיר גדולה, צביונה מעט השתנה כדרך הטבע. ועדיין בעיניי התושבים הוותיקים והחדשים היא עדיין נחשבת לעיר יפה חמה, מגוונת ורב תרבותית ולא בכדי הם בחרו לגור בה. עם התמורות שהעיר עברה בשנה האחרונה עושה רושם כי חלק מהקסם התפוגג. ביום ראשון ניתן היה להבין שנשות העיר אוהבות את ביתן וכל מה שהוא מסמל.
כולנו תקוה, כי סנונית נעימה זו המצטרפת לעוד דיאלוגים בין האוכלוסיות המגוונות יביא מזור לעיר והלוואי ואחדות זו תקרין על תחומים נוספים בחיים המשותפים שלנו.
בהזדמנות זו נודה לכלל הנשים שהגיעו, לנשים שרצו להגיע ולא יכלו, לכל מי שסייע ותמך, ולמארגנות התפילה ששומרות על צנעה ולכן, נציין את שמם כיחידה אחת תרתי משמע.
רינההולנדר,ניליפיליפ,אורנהנחמני,חיהיוסוביץ,תהילהפנירי,ברכהאדלר,ברנדהגנות,פזקורקוס,לאה מויאל,יהודיתקדוש,איציקקניזו,אולמיאמרלד,דפוסמשכן,ומוטיכהן - יישר כוח.
מכאן נשלח תנחומים למשפחות השכולות יפרח, פרנקל ושער ונחזק את ידם באובדן היקר מכול.
