דביר יצחק וירין ביטון, שני צעירים מבטיחים בתחום הלימודים והתרומה לקהילה. מהיום אפשר לומר כי הם סיימו את התיכון והם בדרך לשלב הבא – גיוס לצה"ל. דביר מוכר יותר כפעיל מרכזי בקבוצת תג"ר, של מפלגת הליכוד, וכמי שקרא תגר על ראש העיר, משה אבוטבול, במסיבת חנוכה ובפני תלמידי ביה"ס ברנקו וייס. ירין מוכרת פחות, אך עשייתה מורגשת בין כתלי ביה"ס. שני צעירים שחברו יחד לחולל שינוי בעיר.
מי אתם ירין ביטון ודביר יצחק?
ירין: "קוראים לי ירין, בת 18, בת לשמשון וגו'לייט ואחות למור ואביב. סיימתי ממש היום ללמוד בביה"ס ברנקו וייס, בכיתת מופת במסלול מדעים ב' – בתחום ביולוגיה. אני חברה בקבוצת תג"ר ולקחתי חלק בבחירות האחרונות שהתקיימו בבית שמש, הדרכתי בגרעין 'צמרת', וכמד"צית במסלול נח"ל, אני פעילה בבית הספר בתחומי החברה."
דביר: "בן 18, בנם של מרדכי יצחק ומזל אלל (הוריי גרושים), ואח לויקטור ועופר. סיימתי את הלימודים בברנקו וייס בכיתת 'אופקים' במגמות ניהול עסקי ומחשבת ישראל, פעיל במפלגת הליכוד ובקבוצת תג"ר."
השניים חברים טובים מביה"ס, דביר כפעיל מרכזי ובעל מודעות גבוהה, גייס את ירין ועוד רבים לשורות הפעילות בליכוד.
סיימתם באופן פורמאלי את הלימודים?
דביר: "ביום חמישי הבא יש לי מבחן בגרות אחרון במחשבת ישראל."
ירין: "אתמול, יום רביעי, סיימתי את הבגרות האחרונה בביולוגיה."
השלב הבא הוא גיוס לצה"ל, האם במסגרת הלימודית קיבלתם את האינפורמציה הדרושה לגיוס?
"דביר וירין: "ברור שכן. הגיעו אלינו להסברה רחבה מגופים וארגונים שונים, ונתנו לנו את כל האינפורמציה הנדרשת לקראת הגיוס. השתתפנו בהרצאות מקצינים בכירים ועל החשיבות של גיוס לצה"ל כתרומה לחברה. מה גם שמזה כמה שנים וכמסורת ביה"ס מסיע את שכבת הבוגרים אחרי צו גיוס ללשכת הגיוס למבחנים ומיון, באותו היום לשכת הגיוס סוגרת שעריה והתלמידים בשכבה מבית שמש עוברים את מסלול הקליטה. מה שמאוד נוח ונותן לנו תחושת עוצמה וביחד. גם במעמד קבלת תעודות זהות, כל השכבה נוסעת למוזיאון ישראל בת"א, לאותו אולם שבו הכריזו על עצמאות מדינת ישראל. שם נערך טקס וכולנו כאחד מקבלים תעודת זהות. זה כל כך יפה ומרגש."
מסתבר שירין ודביר עם קבוצה נוספת של בני נוער, מבינים בגילם הצעיר שהעולם שייך לצעירים (תוך הערכה למבוגרים), אך בעיקר מודעים לעובדה כי עליהם לקחת אחריות ולהיות חלק מפעילות למען הקהילה ובכלל.
מתי אתם מתגייסים ולאן?
"ירין: "הייתי אמורה להתגייס בעוד כמה ימים ודחו לי לשמחתי את הגיוס לתחילת ספטמבר. הוצע לי ללכת לחיל תקשוב או מודיעין, ואני לא ממש מעוניינת. לא נראה לי שאעביר את השירות מול מחשב, חשוב ככל שיהיה. אני אוהבת עשייה ואקשן, בימים אלו אני בודקת אפשרות להתגייס למסלול הישיר של מג"ב בו אני רוצה להשתלב. אני רוצה קריירה צבאית ולעבור קורס קצינים. אני הולכת לצבא בכדי לעבוד קשה ולא לשחק."
דביר: "אני מתגייס לגולני בתאריך ה- 17/11, אני רוצה להיות ולתרום בשירות הקרבי של צה"ל ואם יתאפשר לי אולי לפתח קריירה צבאית." (ירין מהצד צוחקת ואומרת "איזה, הוא יהיה ראש ממשלה!").
אתם יכולים לסכם לנו את 12 שנות הלימוד שסיימתם בימים אלו?
ירין: "ביסודי למדתי בעוזיאל. בהתחלה היה לי מעט קשה מבחינה לימודית כי בעוזיאל שמים דגש חזק על לימודי התורה. נכנסתי לכיתת מופת ובהתחלה נתקלתי בקושי. בסיכום, אני יכולה לומר שהציונים שלי טובים, יש לי לא מעט תעודות הערכה והצטיינות. קיבלתי תעודת הצטיינות במעמד שר החינוך כתרומה לחברה. בשנה שעברה בכיתה יא' היה מעט לחץ בבגרויות, למרות שאני לא מהתלמידים הלחוצים, לפני בחינה אני עוברת על החומר והכל בסדר. לקחתי חלק פעיל מאוד בתחום החברתי בביה"ס, בארגון מסיבות כיתה וסיום. אני מאוד אוהבת את ביה"ס והמורים. חשבתי כשאסיים את הלימודים בטח ארגיש טוב ואהיה מאושרת. ובימים האחרונים אני מרגישה קצת לחוצה לעזוב את המסגרת האהובה והמוכרת לי. אני רוצה לנסוע עם חברות לכמה ימים לחו"ל לפני הגיוס, ובטח גם אסע עם משפחתי כמו בכל שנה לטיול."
דביר: "באופן עקרוני אני שונא סיכומים. השנתיים האחרונות היו משמעותיות ומעצבות עבורי מכמה סיבות. בביה"ס היה לי לחץ של בגרויות ועבודות להגיש. ומצד שני מאוקטובר 2013 לקחתי חלק פעיל בפריימריז לבחירות לכנסת שם עזרתי במטה הליכוד לבחירת קטי שטרית, ומשם הבחירות לראשות העיר, המאבק לבחירות חוזרות ושוב מערכת בחירות. באותה תקופה בקושי הייתי בבית עם כל הקושי אני מודה שהלחץ היה מאתגר ומאוד כיף. היום אני יכול לומר שאני מתגעגע לתקופה זו.
אזכור את השנתיים האחרונות בביה"ס כי רמת המודעות והאחריות היא גדולה, להבדיל מכיתות ז' – י' שהיו דיי דומות. מגיל 16 התחלתי להבין מהם הזכויות והחובות שלי כתלמיד וכאזרח במדינה והמחשבה שמלווה בעשייה מאוד עיצבו אותי להמשך חיי הבוגרים. אני מתכוון לעבוד עד לגיוס, בימים האלו התחלתי לחפש עבודה, אשמח אם יתאפשר לי גם מבחינה כלכלית לעשות טיול קצר בחו"ל, נראה מה יהיה."
עד הגיוס ובכלל כיצד איך אתם מבלים בשעות הפנאי?
ירין: "אני אוהבת לראות טלוויזיה, להיפגש עם חברות להיות בבריכה בבית. האמת שאני מתגעגעת לבריכה העירונית בבית שמש שהייתה של סבא שלי. אין כל כך אפשרויות בילוי בעיר, חוץ מכמה בתי קפה כמו גרג, פרסקו ורימון. הכי חסר כאן זה פאב נחמד ובית קולנוע!"
דביר: "בבית שמש יש בעיה קשה של מקומות בילוי ופנאי. אני וחברים שלי נוסעים לראות סרטים בקולנוע בראשל"צ או בירושלים. כדי ללכת לבריכה אתה שוב צריך לצאת מחוץ לעיר. הבילוי הקבוע שלנו הוא מפגשים בבתים של חברים כל פעם אצל מישהו אחר. ירין ואני היינו פעילים בבחירות האחרונות מתוך רצון לשנות את המציאות בעיר בעיקר למען הנוער שאין לו שום אפשרויות בילוי כמו בכל עיר נורמאלית, והמאבק על העיר לא תם."
לקחתם חלק פעיל מאוד במערכת הבחירות, מהיכן זה בא?
דביר: "הגעתי למצב שהבנתי שאנחנו כעיר וכבני נוער לא במקום טוב, וחשבתי שהדרך לשנות היא לעשות דברים. לקחתי חלק פעיל בפריימריס של קטי שטרית לכנסת ומשם הצטרפתי לקבוצת תג"ר. ביחד עם קבוצת צעירים לוחמנית הבנו שרק אנחנו יכולים לשנות את המצב אם אנחנו רוצים להמשיך לחיות כאן. לצערי עשינו את כל מה שרק אפשר והתאכזבתי מאוד שהפסדנו את הבחירות."
ירין: "אני ראיתי שבבית שמש יש הרבה מאוד חרדים, חלקם קיצונים. חברה שלי עברה ליד תחנת מוניות שרת בכניסה לקריה והותקפה על ידם. אני מתחילה להבין שרוצים לדאוג לחרדים בעיקר מה שלא מתאים. ההורים שלי מאוד אוהבים את העיר ואני יודעת שהם לא ירצו לעזוב אותה. המבוגרים כבר עייפים מקרבות והחלק שלנו כצעירים הוא לתרום למען שינויים, התגייסתי לפעילות בסניף הליכוד וביחד עם דביר ועוד חברים במרץ רב, עשינו באמת הכול, נקווה שיהיה פה טוב בכל זאת."
דביר, כיצד קרה שהתפרצת על רה"ע בחנוכה מול כל התלמידים?
"נודע לי שמשה אבוטבול, רה"ע מתכוון להגיע למסיבת חנוכה בביה"ס. דיברתי עם חברים על העניין, ובתחושה שלי ידעתי שברגע שהוא יתחיל לדבר אני אקום להגיד משהו. אני רוצה לציין את העובדה שאבוטבול אף פעם לא בא למסיבות בביה"ס רק בטקסים ממלכתיים. באותם ימים העיר הייתה 'סיר לחץ', לא ידענו עדיין אם יתקיימו בחירות חוזרות ועלה המאבק על הזיופים. חשבתי לעצמי הוא לא יכול לדבר בפנינו בני הנוער כאילו כלום לא קרה ואין זיופים. החלטתי לקחת את המושכות כי אין סיבה שהוא ידבר בפנינו. ברגע שהוא התחיל לדבר התפרצתי וצעקתי שהוא לא ראש העיר שלי ושהוא צריך להתפטר והתחלתי לשיר "לא מוותרים על בית שמש". בשניות הראשונות כל התלמידים היו בהלם ומיד אחרי הצטרפו אליי כולם באופן גורף. היום בדיעבד, אני יכול לומר שהייתי חוזר על זה שוב אבל לא בכותלי בית הספר. העיתוי התאים המקום לא."
שילמת מחיר, ביקשו שתתנצל מה קרה אחרי?
"ברגע שזה קרה הוציאו אותי מיד והמורה הרגיעה אותי וגם הרוחות נרגעו. כמעט העיפו אותי מביה"ס, וקטי שטרית התערבה לטובתי שלא יפגעו בי ושאמשיך ללמוד. הפעילו עליי לחצים גדולים מאוד להתנצל בפני אבוטבול וסירבתי בכל תוקף. ולבסוף הצעת הפשרה הייתה שאעבור מכיתה לכיתה ואתנצל על העניין כאקט חינוכי."
ירין הוסיפה כי הייתה תכונה לפני שרה"ע התחיל לדבר. כל מי שהיה מעורב במערכת הבחירות הבין שדביר יעשה מעשה. "אני וחברות היינו לחוצות והסתכלנו לכיוון דביר לראות מה הוא יעשה. המדהים הוא שכולם חיכו שהוא יגיד משהו ומיד אחרי גיבו אותו ושרו יחד אתו. זה לא היה נכון לעשות את זה בין כתלי ביה"ס, אבל זה היה מאוד מרגש לראות איך כולם יחד הפכו לאיש אחד" אמרה ירין.
אתם פוגשים את המחלוקות בין האוכלוסיות בעיר?
ירין: "כן. כל מסלולי ההליכה בעיר הם לכיוון הרמה, וכמעט לכל מקום בעיר שאני הולכת עם חברות אני צריכה לחשוב איך אני מתלבשת ובאיזה אופן מחשש שמישהו יתקיף אותנו. חשבון הבנק שלי הוא ברמה בכל פעם שאני הולכת לשם אני צריכה להתלבש בהתאם וכחסודה. אצל בנות / נשים המצב יותר קריטי."
דביר: "אפשר לפגוש את החוסר שוויון והמחלוקות בתחומים כמו: תרבות פנאי, הקצבות לתנועות נוער ואם מדברים אז החוסר שיווין הוא בעיקר בנושא הבנייה שמיועד רק לציבור החרדי. המשמעות היא שאין לנו עתיד בעיר והם באופן הזה מזמינים אותנו ללכת מכאן, כך אני רואה את זה".
מה בית שמש בעבורכם?
"דביר: בית שמש זה הבית. כאן גדלתי וחונכתי ואלה הם השורשים שלי. זה הסיבה שאני פעיל, בכדי לנסות לשנות את מה שקורה ובעיקר מה שלא קורה עם הנוער. יש לי חברים בערים אחרות שלא צריכים להיאבק על דברים מובנים מאליהם כמו חיי תרבות, מגרש כדורגל ועוד. אז נכון שיש להם את כל אפשרויות הבילוי אבל, אין להם את החום האנושי שיש בעיר בית שמש עם האנשים הטובים שיש פה. בית שמש בעבורי היא אחדות וחום."
ירין: "נולדתי וגדלתי בבית שמש כל מה שאני מכירה נמצא כאן, יש לי חברים שהם כמו משפחה בעבורי. כולם דואגים כאן לכולם. ראיתי ונפגשתי בזה במערכת הבחירות איך כולם התאחדו סביב העניין וסביב אלי כהן. זה היה מדהים לראות את זה."
אחרי הצבא תחזרו לגור בעיר?
ירין: "כן. אני רואה את עצמי גם אחרי הצבא ממשיכה לחיות כאן, אם לא יקרה משהו באמת קיצוני. אם העיר תתחרד אחרי שאקים משפחה אז לא ארצה להמשיך לגור כאן. אני רוצה לתת לילדיי את האפשרות לחיות בחברה מגוונת ושיחוו זאת כחלק מחופש ביטוי וחופש בחירה."
דביר: "החלום שלי תמיד היה ויהיה לגור בבית שמש. אבל, אני מפחד שזה לא יתאפשר לדור שלי ולבני גילי. כי זה לא מה שהשלטון מסמל לנו. ממה שנראה עכשיו זה שהחרדים אומרים זו העיר שלנו צאו מפה, אין כאן שום דו שיח. זה ממש עצוב לי להגיד אבל מכורח הנסיבות רק אם העיר תופרד יהיה טוב. אני מקווה שזה ישתנה אבל בימים אלו אנחנו פועלים להפרדת העיר."
מה תרצו להיות שתהיו גדולים?
ירין: "אני רוצה להיות רופאת ילדים. אם כבר רפואה אז להיות מנתחת אני אוהבת את התחום. אם לא ארצה להתעסק בנושאים פליליים דרך חקר במעבדות. אני ממש אוהבת ללמוד ולהתפתח, נראה מה יהיה הכיוון אחרי הצבא."
דביר: "אני רוצה ללכת ללמוד ממשל, מדעי המדינה ופוליטיקה. החלום שלי הוא להיות משפיע בעשייה הציבורית, מאז שאני ילד זה התחום שאני רוצה לעסוק בו."
מי הדמות שהכי השפיעה עליכם עד כה והאם יש לכם מודל לחיקוי?
ירין: "ההורים שלי, עליזה בלוך – כמנהלת ביה"ס ודביר בשנה האחרונה. אני מעריכה אצל ההורים שלי את הנתינה האינסופית ורוח ההתנדבות שלהם בכל דבר ועת. הדגשים האלו עיצבו אותי לאהוב את כולם.
אין לי מודל לחיקוי, אבל כל אחד מאתנו צריך להאמין מאוד בעצמו."
דביר: "ההורים שלי, השפיעו על מי שאני. לאימא שלי יש יכולת נתינה וחום אינסופיים. ומאבא שלי לא שמעתי סיפורי ילדות ואגדות כמו כיפה אדומה, מינקות הוא סיפר לי סיפורי גבורה על הקמת הארץ, סיפור על הלח"י והאצ"ל. אני חושב שמשם אני מחובר.
מודל לחיקוי בעיניי הוא מנחם בגין ז"ל שהיה שילוב של כ"כ הרבה דברים. הוא לא חשב שיש סתירה בין עניינים לאומיים לחברתיים. במדינת ישראל 2014 זה מה שאנחנו צריכים, יש לנו הרבה בעיות עם הפלסטינאיים, אירניים, בעיות חברתית, דיור ועוד. בגין אהב לעשות דברים אמיצים כמו הסכם השלום עם מצרים שנחתם באומץ רב ובלי חשבון."
מה הייתם מייחלים שיקרה בעיר?
ירין: "שיהיה לבני הנוער והמבוגרים יותר ויותר מודעות לעשייה ולתרומה לקהילה. הייתי שמחה שהמבוגרים יבינו שעל אף שאנחנו צעירים אנחנו כן בעניין וכן אכפת לנו. אם לא יהיה פה שוויון בין האוכלוסיות אנחנו נתאחד סביב רעיון ההפרדה. פיתוח העיר יגרום לך שיהיה כאן יותר טוב. מצער אותי שרצינו עיר מגוונת ועכשיו היא לא."
דביר: "אני מקווה שיהיה כאן שוויון מה שאין היום. שיווין בתקציבים, בבנייה ובשאר תחומי החיים. קשה לי להאמין שזה יקרה עם ההנהגה הקיימת לכן, צריך לפעול למען הפרדה, זה לא הפתרון הכי טוב אבל, זה הפתרון המתבקש."
אני חייבת להודות שנמלאתי גאווה לראיין שני בני נוער צעירים, מוכשרים וקשובים למציאות. הם בחרו לקחת חלק בעשייה מתוך אחריות ומודעות גבוהה. יש הרבה טרוניות על הדור הצעיר כפחות ערכי וחברתי אולם, מסתבר שלבני הנוער יש מה לומר והם חלק בלתי נפרד מההווה ובוודאי מהעתיד לבוא.
