לשמניה טרופיקה, הידועה כ'שושנת יריחו' היא מחלת עור שבאה לידי ביטוי בנגע בודד או בכמה נגעים בעור. גודלו של כל נגע הוא כמה סנטימטרים, יש לו מראה אופייני כשל פרח ומכאן שמו 'שושנת יריחו'. אם הנגע מטופל כראוי, הוא חולף בתוך כמה שבועות ואם אינו מטופל הוא עלול לחלוף רק לאחר כמה חודשים או עלול להתכייב ולהכאיב, ואז גם קיים הסיכון שתיוותר צלקת.
מהו הגורם לשושנת יריחו?
מחלת שושנת יריחו נגרמת על-ידי עקיצת 'זבוב החול' הנגוע בטפיל הלשמניה. כמה בעלי חיים - ובעיקר שפני סלע, נברני שדה, פסמונים וגרבילים - הם מאכסנים טבעיים של טפיל הלשמניה. הטפיל מתפתח בהם אך אינו פוגע בהם. כשזבוב החול עוקץ את בעלי החיים האלה, עוברים אליו הטפילים (גם כן בלי לפגוע בו), וכשהוא עוקץ בני אדם, עוברים הטפילים לנעקצים ומחוללים את המחלה.
בעבר, מוקדי העברת המחלה הידועים היו מוגבלים לאזור בקעת הירדן, צפון הנגב והערבה, אך לאחרונה נמצאו מספר חולים באזור מודיעין, ואף תושב מבשרת שנעקץ באזור ים המלח!
שפן הסלע מגיע בשנים האחרונות גם לסביבה העירונית. בה הוא מוצא שפע מזון ותנאי מחיה נוחים במסלעות בתים או בערימות בולדרים עם רווחים נוחים שמאפשרים היווצרות של מחילות המשמשות לו מגורים. דילול שפני סלע בהרעלה אסור בחוק, מה שמקשה על הטיפול והמניעה של העברת המחלה.
המשרד להגנת הסביבה והיחידה האזורית לאיכות הסביבה 'שורק' ממליצים לרשויות לנקוט בפעילות משולבת שעיקרה מניעת היווצרות בתי גידול מתאימים לשפן הסלע כדי למנוע התפשטות המחלה באזורנו:
1. לא לאשר הקמת מסלעות ולהקים קירות תמך חלקים בלבד.
2. לסתום סדקים במסלעות קיימות.
3. להימנע מעירום של סלעים בסמוך לבתי מגורים לתקופה ארוכה.
ברמה האישית: על מנת למזער את הנזקים של פלישת שפני הסלע לאזורינו ואת הסכנה העברת מחלת שושנת יריחו לבני אדם, עלינו לנקוט באמצעי מניעה כמו במקומות מאווררים ולהשתמש באמצעים דוחי חרקים ומעופפים ובמקרה הצורך לפנות לרופא. יש לדווח על הימצאות שפני סלע אם ראיתם בסביבת מקום מגוריכם.
