זה קרה ביום העצמאות תשע"ו, 3 במאי 2006, גופתה של הילדה ליפז חימי נמצאה בשוק העירוני הקרוב לביתה. במעשה רציחתה של ליפז (וגם אינוסהקודם לכן) הורשע אנואר אחדוש. המשפחה ניהלה מאבק על מנת שבתם תקבל הכרה כ"חללת פעולת איבה" וזו הגיעה אחרי מאבק ארוך ומתיש. אחדוש הורשע גם ברצח נוסף בבית-שמש יום קודם לכן. הנרצח: דוד בן-חמו.

השבוע העלתה משפחת חימי הילוך והגישה תביעת פיצויים תקדימית בסך 20 מיליון שקלים נגד הרשות הפלסטינית. בתביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, טוענת משפחת חימי כי הסתה ממושכת של הרשות הפלסטינית היא שהביאה את המחבל לאנוס ולרצוח את ביתם. בנוסף חשפו כי משפחת המחבל מקבלת מארגון הפת"ח, ובידיעת הרשות הפלסטינית, גמלה חודשית בעבור היותו "שהיד".

התביעה מסתמכת על דברים שאמר הרוצח הנתעב אחדוש בעדותו:  "ביצעתי את הרצח כנקמה על סבלן של אמהות פלסטיניות... התעללתי ורצחתי את ליפז כי  חשבתי, כשהילדה הזו תגדל, היא תשרת בצבא ותרצח את הילדים שלנו... החלטתי להרוג חיילת  ביום העצמאות, כי  היא יורה בנו ובילדים שלנו, אבל נתפסתי לפני הביצוע. רציתי גם לחטוף אוטובוס של ילדים ולזרוק אותו בוואדי".

פרקליטת משפחת חימי, עו"ד רוני אלוני-סדובניק, מסרה ל"מקור ראשון", שם התפרסמה הידיעה לראשונה: "הרשות הפלסטינית, מסיתה במשך שנים את האוכלוסייה שלה לאנטישמיות ושנאת יהודים. זאת על ידי הצגתם בכלי התקשורת, ובעיקר בקריקטורות כבעלי חיים לא אנושיים. בכך היא מעודדת אלימות עממית של טרור יחידים המונעים משנאה לישראלים באשר הם. הדרך הקלה ביותר עבור המפגע הבודד שמעוניין לקחת חלקת במאבק הלאומי -פלסטיני הוא לפגוע בילדים ובנערות צעירות, ובמקרה של ליפז גם פגיעה מינית. הצלחנו להוכיח שהרוצח עבר הסתה בתוך המערכות התקשורתיות של הרשות הפלסטינית. נתוני המשטרה מעידים שרק בקו התפר בירושלים אירעו למעלה מ-800 מקרי תקיפה מינית כלפי נערות ונשים ישראליות, 70 מתוכם מקרי אונס, בעשור שחלף מאז הרצח. הדבר אינו מקרי".