"כולם עושים פסח, חלונות וילונות פאנלים, ומה עם הלב הנשמה והחברה?
אז בואו נבער את החמץ מקרבנו.
-אילו כיבדנו את בג״ץ ולא העלנו עליו D9, דיינו.
-אילו איש לא רמז ש בג"ץ שותף/ מסייע לרצח חיילים, דיינו.
-אילו הרבנים, אותם אנו מכבדים, היו מכבדים אותנו איש ואישה, דיינו.
-אילו רבנים המברכים יהודים לא היו מקללים יהודים, דיינו.
-אילו הרבנים הנשואים לנשים והם אבות לבנות, לא היו משתלחים בבנות ישראל, דיינו.
-אילו רבניות שהן אמהות בישראל לא היו מפחידות ומאימות על רחמי בנותינו, דיינו.
-אילו החרדים הנוסעים באוטובוסים לא היו זורקים אבנים על אוטובוסים, דיינו .
-אילו חרדי שתורתו אינה אמנותו היה מתגייס לצבא, דיינו.
-אילו שמאל כיבד ימין וימין כיבד שמאל, דיינו.
-אילו צה״ל השומר על ישראל יוצא מהויכוח הציבורי, דיינו.
-אילו כל עשיה שלטונית לא הייתה מתקבלת בבוז של שנאה אוטומטית, עם תגובה אוטומטית, דיינו.
-אילו ניצולי שואה יכלו לחיות בכבוד את שארית חייהם, דיינו.
-אילו התווכחנו לגופו של עניין ולא לגופו של איש, דיינו .
-אילו לא השווה הרב בין כושי לקוף (ברוך משנה הבריות!!!), דיינו.
-אילו למדנו מסאלח אוהב ישראל, שפה זה ארץ ישראל היפה, דיינו .
-אילו רבני המכינה שהעמידו דורות של תלמידים ולוחמים כיבדו גם את כלל ישראל, דיינו.
-אילו הנבחרים נבחרו רק בעזרת הזכאים והחיים, דיינו.
-אילו אהבנו גם עולים ולא רק עליה, דיינו.
-אילו ממלכתיות הייתה הכלל, דיינו.
-אילו האהבה לשנאת חינם הייתה אהובה פחות מאהבת חינם, דיינו.
כשיש הרבה חמץ וחמוץ מאוד, בין ימין לשמאל, בין ימין לימין, בין שמאל לשמאל, בין דתי לאומי לדתי חרדי, בין חרדי ליטאי לחרדי חסידי, בין חרדי לכלל ישראל, בין רב לחיילים ולצה״ל, בין רב ורבנית לחיילות, בין תולדות אהרון לתולדות אברהם, בין ספרדי מרוקאי לספרדי טוניסאי, בין עיתונאי אחד לעיתונאי שני, בין ערוץ אחד לערוץ שני, בין ממלכה נבחרת לממלכה ממונה, בין ילדי תימן ועולי המזרח לממשלת אשכנז.
כשהחרות היחידה היא חרות הרייטינג והשיימינג, כשרק האני ורק העכשיו הוא הנחשב.
יש לנו הזדמנות אחת בין כיפור שעבר ועד הסליחה הבאה, לבער את החמץ מקרבנו .
שיהיה לכולם חג חרות אמיתי, אישי, משפחתי ולאומי.
חג שמח וכשר,
אלי כהן"
